אני מפחדת לא להתנצל אבל מרגישה שאין לי על מה.. אבל אולי אם
אני אתנצל דברים יישכחו...
עדיין זוכרת שפעם אמרת שאם לא היתי מתקשרת אתה לא היית מתקשר
ובזה זה היה נגמר.
עדיין מפחדת שברגע אחד.. בשנייה.. תמחוק את קיומי מעל אדמתך.

ולכן מתנצלת על דברים שלא צריכה.
מעבירה דברים.
שותקת.

לפעמים הדברים שאתה מסתיר גורמים לשאלות לצוץ בי.. שאלות שאם
היית עונה עלייהם לא הייתי חושבת שוב.

אבל השתיקה שלך.. ההתחמקות שלך... הכעס..

הם גורמים לי להרהר אולי.. אולי...


ואני מפחדת לאבד אותך ונותנת לך כוח בפחד שלי ...

אני סומכת עלייך... בהרבה מצבים היית לצידי.
דברים לא נשכחים.
דברים לא נמחקים.
לא אצלי.
לא כזה מהר.

אני לוקחת סיכון רב בכתיבת הדברים... סיכון שאולי תגיד - חלאס
נמאס לי.
הרי ככה או ככה ממני אתה לא מקבל כלום.

הרי השיחות שלנו .. זה לא משנה הרי אם זה אני או אחרת שאיתה
אתה מנהל אותן שיחות בדיוק.
העצות שלי... כמה כבר הן שוות?
האהבה שלי?

כל הדברים האלו ... בחייך איני יודעת כמה הם משמעותיים.
החברות ביננו... לא משהו שלא קיים בחייך עם אחרים / אחרות.

למה אתה צריך דווקא אותי?

אז זהו שאתה לא צריך...

ולמה שלא תוותר?

כנראה בגללי... בגלל שאני צריכה.

וכשימאס לך לענות על צרכיי.. תלך.
וכשתלך...

אני אאבד את החבר הכי טוב שלי...

הקשר בייננו - אין לי מושג איך להגדיר אותו.

אין לי מושג למה אני מתעסק בזה עכשיו.

לפעמים אני רוצה להיות כמו אותה אחת שאומרת לך הכל בפנים - רע
וטוב.. ואתה עדיין מקבל אותה.

קשה לי להגיד לך שאני כועסת עלייך.. או לא מבינה אותך... או ..
לא יודעת.
קשה לי להעביר עלייך ביקורת.

בגלל הפחד הזה שתלך.

אני לא מבינה על מה העצבים אתמול.
למה אתה מסתיר ממני דברים?
מה זה כל כך סודי?

אני מבינה שיש דברים שאנחנו לא מדברים עלייהם... ויש דברים שהם
רק שלך אישיים.. אבל לפעמים..
לפעמים הדברים שאתה מסתיר.. בעניי לא נחשבים עד הרגע שבו אני
רואה שאתה מסתיר אותם.

אני אוהבת אותך.. זה משמעותי בעינייך?
מה משמעותי בענייך?

הקשר?

החברות?

אך.. אם אתה בהינף יד יכול למחוק שנתיים... למה שלא תמחק חצי
שנה?

מה יגרום לך לראות בקשר את הפוטנציאל  שאני רואה בו?

את החברות?
ההדדיות?


יש הרבה דברים שגורמים לי לתהות..

הרבה דברים במעשייך.. בהתנהגותך... בדברייך.

אני פשוט מעבירה אותם הלאה כי הם לא שווים את הסיכון בזה
שתעזוב.

אז בטח תשאל למה דווקא עכשיו...
עכשיו כי אני רוצה להיות בטוחה בחברות שלנו.

להיות בטוחה שמחר מחרתיים אתה לא עוזב.

להיות בטוחה שאני יכולה לסמוך עלייך.

בטח תגיד - מה עד עכשיו לא סמכת.. אז כן בטח שכן. אתה כמוני
יודע שרק אתה יודע הכל.

ואתה יודע כמה זה משמעותי בעניי.

אבל לסמוך זה לא רק ככה.
לסמוך זה לא לפחד.
לסמוך זה לבטוח.
לסמוך זה להרגיש חופשיה להגיד הכל.

אין לי בעייה עם המריבות שלנו.
זה נורמלי.

אנשים רבים.. אבל .. לדעת שאפשר לקבל מישהו גם אחרי שרבים
איתו.

שאחרי שנריב ניקח זמן נירגע ובזה הסיפור ייגמר.

לא הקשר.
המריבה.

אני לא יודעת אם אני מצליחה לרדת לסוף דעתי.. ואם אתה
מצליח...

אני רוצה להיות בטוחה.

זה הכל.


אני יודעת.. אני עושה טעויות... הרבה.
אבל אני מבקשת הבנה.

אני חדשה בכל היחסים הפתוחים האלו. שבהם צריך לספר ולא לגרום
לצד השני לנחש מה קרה.
ואני יודעת שאתה לא אוהב אותי.
ולכן לך יותר קל.

ואני באמת מקווה שלא תכעס.

הכעס שלך....

טוב.

רק בבקשה אל תכעס.