עמרי מוגזח / כשאת לא כאן |
הזמן עובר, בינתיים הכל אצלי עגום.
אני יושב לי בחדר, יושב לבד.
לא שואלים אותי אם אני בסדר, מרגיש כמו אף-אחד.
כשאני פותח עיניים, ולא רואה אותך.
אני מבין שאני זקוק לך.
לחיוך, לעיניים, לשיחות הארוכות,
אחכה לך בידיים פתוחות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|