הוא ישב במכונית. השעון הראה 11:30. חברתו, ורד, ישבה לידו.
היתה לו הרגשה שמשהו הולך לקרות. משהו נורא. הוא הסתובב והסתכל
אחורה. משאית שחורה נסעה לעברם במהירות אדירה, תוך שהגלגלים
שלה מעלים עשן ומשאירים סימנים שחורים על הכביש. הנהג נראה
מבועת, צפר וצפר וצפר...
הוא פנה אליה, וצעק "אנחנו חייבים לצאת מפה! חייבים!", אבל היא
לא שמעה אותו. הוא ניסה לאחוז בידיה, אך לא הצליח, כאילו עבר
דרכה. הוא הסתובב אחורה, בדיוק בזמן לראות איך המשאית הענקית
פוגעת במכונית ומועכת אותה, מעיפה אותה באוויר...
הוא התעורר.

"הלו, ורד?"
"כן?"
"איפה את?"
"אני אצל חברה בראשון, לומדת."
"יופי, אני שמח שהכל בסדר. תקשיבי, כרגע היה לי חזיון..."
"מה?"
"לא משנה. חלמתי שאת בתאונת דרכים."
"ו...?"
"ואני מפחד שזה יקרה. אני חייב..."
"נו, ספר לי על מה חלמת."
"חלמתי שאת במכונית, ושפתאום משהו פוגע במכונית. ממש מרסק
אותה."
"טוב, תשמע, בוא לא נתרגש מחלומות, אוקיי? השעה עכשיו עשר ואני
עוד חצי שעה יוצאת הביתה."
"לא! בבקשה, אסור לך לצאת משם. אני לא רוצה שתהיי במכונית...
אני מפחד שהחלום יתגשם."
"אז מה? אתה רוצה שאני אשאר לישון פה?"
"לא, תקשיבי מה נעשה - אני אבוא לשם אחרי אחת עשרה וחצי, ואקח
אותך."
"תגיד, הכל בסדר איתך? מה אתה מתרגש משטויות כאלה?"
"היתה לי הרגשה שזה היה אמיתי. "
"נשמע לי כאילו חטפת מכה בראש, אבל באמת לא יזיק לי ללמוד עוד
שעה וחצי... אז אתה בא לקחת אותי?"
"כן, אני אהיה שם עוד שעה וחצי."


הוא נסע במכונית, חושב על החזיון שהיה לו. זו לא הפעם הראשונה
שהוא רואה דברים שעוד לא התרחשו. בדרך כלל הוא חווה מעין
"פלאשבקים לעתיד", דברים קטנים, קטעי שיחות שיתרחשו עוד יומיים
- אבל לא דבר כזה. עוצמת החוויה הפחידה אותו, והוא חשש לחייה.
הוא הגביר את המהירות, והמשיך לנסוע.
כאשר הגיע לשם, דפק על הדלת, ורווח לו כאשר היא פתחה לו את
הדלת. הם התחבקו, וורד הכירה לו את חברתה, רונית.
"מה השעה?", הוא שאל.
"כבר כמעט חצות, עוד עשר דקות".
אנחת רווחה נפלטה מחזהו. הוא הצליח.
"אוקיי, נזוז?"
"כן. תודה, רונית, נתראה מחר?"
"ביי!"

כשהגיעו למכונית השעה היתה כבר חצות.
"כמה זמן אתה חושב יקח לנו להגיע חזרה?"
"בשעה הזו אין פקקים בדרך לאשקלון. לא יקח לנו יותר מחצי
שעה".
"יופי".



הם התחילו לנסוע.
"אז תגיד, מה הקטע עם ה'חזיון' הזה שלך? עישנת משהו?"
"לא... זוכרת שפעם ספרתי לך שלפעמים יש לי חלומות על דברים
שעוד לא קרו?"
"כן, אבל חשבתי שאתה עובד עלי."
"לא. אף פעם לא קרה לי שזה היה כל כך מוחשי, זה הכל. ממש ראיתי
את זה מהצד".
"אני שמחה שזה היה סתם חלום".
"גם אני".

הם המשיכו בנסיעתם לכיוון אשקלון. לפתע, נשמע פיצוץ - אחד
הגלגלים התפנצ'ר.
"אני לא מאמין! להחליף גלגל באמצע הלילה? כוס..."
הוא עצר בצד הדרך ויצא להחליף את הגלגל. כשסיים, חזר למכונית,
והזיז את הכיסא שלו אחורה, לנוח. תוך כדי, הבחין בשעון של
המכונית, שהורה על השעה 11:30.
"אה, ורד?"
"כן?"
"למה השעון מראה שעה אחורה"?
"פשוט לא טרחתי לכוון אותו, זה הכל..."

צפצוף חד ורצוף נשמע לפתע מאחוריהם. חריקת בלמים נשמעה, ועוד
נהג משאית שנרדם על ההגה הופך לרוצח בעל כורחו.