אפרו דיטה / מעיינותיי |
נפתחים מליבך
כשושן הצחור,
מבין המגעים, בתוך ענן חלמת,
ענן לבן עם קשת,
נגעת בי כבמשי פראי,
פרעת שיערי,
כמו במתבן, ביום ההוא,
נשכת ירכיי נשיכות עדינות,
אוחז בבשרי בכחה של אהבתך,
כשמעיינות נקווים,
בכל מקום שבו נפל יהלום מעגיליה,
חלמנו אז בעמק ,
והנה התגשמות החלום,
בין נחש לשדה, למעיין,
בינינו,
עת נעתקה הנשימה
מחיקנו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|