עצב, העצב המוחק חיוכים
רוח פראית סוחפת דמעותיי
הרעם המחריד מבעד ענניך הקודרים.
הכאב, הכאב שנשאני בימיי
אדמתך היבשה באימתה מחרישה
פורחים בה קוצים שפצעו ידיי.
פחד, הפחד שבלילותיי מלווני
כאשר כוכביי שמיך כובים
מתפללת "לא על יקיריני"
מלותייך כואבות אך דוברת אותן
נושמת אותך על אף העשן.
סובלת ממך אבל נאמנה
מדינה לא קלה ואני תוהה
איך לבי לא מלא בשנאה
אהבתי אלייך לא כבתה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.