תמיד היא הייתה  זו שנשארה לבד בסוף...
זאת שחברה של כולם ושל אף אחד בו זמנית...
מכירים את ההרגשה?
זה היה עוד ערב שישי משעמם והיא התקשרה לברר עם כולם מה עושים.
אמרו לה שיוצאים לתל אביב , והרי אין דבר שנועה אוהבת לעשות
יותר מלצאת למועדון רוק בתלאביב ולפגוש אנשים.
אז היא אמרה לכולם שהיא מצטרפת , התלבשה, סידרה את השיער ויצאה
החוצה לחכות למונית.
תוך חמש דקות הגיעה המונית ונועה נכנסה אלייה ופגשה את כל
החברים שלה כבר בתוכה שמחים וצוחקים.
הם נכנסו למועדון בתלאביב אחרי ששילמו למונית ואז כמובן כולם
הלכו לעיסוקיהם ונועה סתם הסתובבה לבדה במועדון כי לא היה לה
כח להידבק לאנשים אחרים...

ואז היא ראתה אותו.. גם הוא הסתובב לבד .
הוא היה גבוה , רזה , היה לו שיער בהיר עד הכתפיים ועיניים
ירוקות.
נועה ישר ניגשה אליו והציגה את עצמה. הוא כמובן שיטף פעולה
והציג את עצמו גם:" היי אני יוני" אמר בקול אדיש . שאר הערב
נועה ויני ישבו על איזה ספה במועדון ודיברו. בסוף הערב החליפו
טלפונים ביניהם והחליטו לשמור על קשר.
אחרי אותו לילה נועה לא יכלה להפסיק לחשוב עליו ...
היא הגיעה לבית הספר עם חיוך ענקי מרוח לה על הפנים ואף אחד לא
הבין למה לעזאזל היא כלכך מאושרת. היא הרגישה משהו מוזר כלפיו,
משהו שהיא בחיים לא הרגישה כלפי מישהו... אמנם היא רק הכירה
אותו יום אחד אבל היא הרגישה כאילו היא מכירה אותו כבל מליון
שנה.
כמה ימים אחרי אותו הלילה יוני התקשר לנועה ... אבל הקול שלו
לא נשמע כלכך טוב והיא הבינה שמשהו קרה .
"תראי נועה, את ילדה מקסימה . באמת. אבל אני הולך עוד מעט
למקום שאני כנראה לא יחזור ממנו לעולם ואני לא רוצה שתיפגעי
בגללי ." הקול שלו נעשה חנוק יותר ויותר . "  אז זה הטלפון
הראשון והאחרון שאני אי פעם עושה,  רציתי שתדעי שאם לא הייתי
ביאוש כלכך עמוק לא הייתי עוזב והייתי נשאר איתך לנצח, אבל
לפעמים אין כבר תרופה ליאוש חוץ ממות."
באותו רגע נועה פרצה בבכי היסטרי שהיא אפילו לא ידעה
להסביר...
היא ניסתה להרגיע אותו להגיד לו שהיא מאוהבת בו ושהיא רוצה
שימשיך לחיות אבל הוא הפגין אדישות וחוסר אכפתיות כלפי מה
שאמרה לו אז באיזשהו שלב התיאשה וניתקה את הטלפון בעצבים.
היא נשכבה על המיטה, הדליקה מוסיקה הכי חזק שרק יכלה וניסתה
לחשוב על כל דבר אחר, רק לא על יוני .
בוקר אחרי זה נועה קראה בעיתון כתבה על ילד שהתאבד .
היה רושם שהוא תלה את עצמו מהחלון של החדר שלו ומצאו אותו
תלוי על קירות הבניין.
על הקירות בחדר  שלו היה רשום בצבע גואש שחור
" על תדאגי זה עוד לא נגמר ".
נועה שוב ננתשה. אבל ההרגשה הזאת הייתה מוכרת לה.
אז היא חזרה למיטה , עצמה את העיניים ונרדמה.

נועה נשבעה לעצמה שהיא בחיים לא תתאהב יותר באיש.
עד היום היא מקיימת  את השבועה הזאת לעצמה.