[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







נדב שטיימץ
/
פרפרים כן עפים בחושך

הלכתי ברחוב מהרהר במחשבה האחרונה שעלתה במוחי,
"למה וכמה ואיך וכיצד ומדוע..." כל כך הרבה סימני שאלה אבל לא
חשבתי שאני אמצא תשובה אז זרקתי את המחשבה לפח והמשכתי ללכת
לכיוון האוטובוס שלי, הוא חיכה לי בתחנה, ואני כמו תמיד לא
האצתי את הליכתי, נפספס נפספס, יבוא עוד אחד עוד עשרים דקות...
נהגי אוטובוס הם כאלה, יברחו לך בדיוק כשאתה בא לעלות על
האוטובוס, או כשיורד גשם הם יחליטו לעצור בדיוק באמצע השלולית
הכי גדולה שנתגלתה במזרח התיכון מאז שמשטר הטוטאליטארי בירדן
הוחלף במשטר דיקטטורי וכדומה...
תפסתי את האוטובוס, הנהג חורר לי עוד חור בכרטיסיה, הנה עוד
שקל ושבעים וחמש אגורות הולכים להם לטמיון... וכל זה בשביל
שאני אוכל להגיע הביתה בשלום, בלי לחץ, אבל עם המון ריח של בצל
וודקה... ככה זה כשאתה נוסע באוטובוס שמלא בזקנים, הוא מריח
מבצל ווודקה, תבדקו עם אתם לא מאמינים לי... תעלו על קו 2
בתחנה המרכזית בבאר-שבע, ריכוז הזקנים בקו הזה כל כך גבוה שאתה
לפעמים לא מבין כמה זקנים כבר יכולים לעלות על האוטובוס של
חמישה לארבע... באמת שמשהו פה לא מסתדר לי... והזקנים האלה, לא
מספיק רע שהם זקנים... יש להם גם איזשוהי שנאה בלתי מובנת
לחלונות אוטובוס פתוחים... "יש מזגן" הוא אומר לי הזקן, אבל
אין מזגן... "תתבשל אתה מחום" אמרתי לו והמשכתי להנות מבלוריתי
המתנופפת לה ברוח בעודי שומע קללה ברוסית שנזרקה אליי מאותו
רוסי זקן... ואני ? אני לא פראייר... אני ישראלי גאה, אז אמרתי
לו : "אמאש'ך יא בן-זונה". מן הסתם הוא שתק... אין הרבה זקנים
שיתחילו לריב איתך באמצע הנסיעה באוטובוס... כמה פרחות מאחורה
צוחקות... חה חה חה, לול לול לול... ממש מצחיק הן חושבות
לעצמן... מתי פעם אחרונה הסתכלתן במראה ? אוי ואבוי עם הייתי
אבא שלכן... לא הייתן יוצאות מהבית עד הגיוס.... אפרופו גיוס,
עוד מעט צו-ראשון... סטייל....
ככה עם כל המחשבות האלה שרצות במוחי עוברת לה הנסיעה, אני יורד
בתחנה שלי, רואה את הזקן ההוא משלח לי מבט יוקד משנאה. גם כן
הוא, זקן של בצל ווודקה...
"מה אתה רוצה לאכול ?" שמעתי את אמא שלי צועקת לי כשנכנסתי
הביתה... ממש נמאס לי מהמשפט ההוא... כמה פעמים אפשר לשמוע
אותו ביום ? רבאק...
אכלתי כמה נקניקיות טופו וצ'יפס ועליתי למעלה... דבר ראשון
שעושים כשמגיעים הביתה... מתקשרים לאמה.. אח אמה... כן... רק
מלהגיד את השם שלה אני מתחיל בתהליך של התרוממות נפשית... כמו
לעוף...
שיחה קצרצרה עם משוש ליבי ואני מאושר... בדקתי אי-מייל ובדקתי
בדרך גם את הדף שלי בבמה... ואז זה הגיע, מבטי הצטלבו עם גיטרת
הבאס שלי... סילברהד וואי-סי 290... ישבתי, ניגנתי, כמעט
הרבצתי למיתרים, פרקתי את כל העצבים שלי על הגיטרה והיא בתמורה
הניבה צלילים מופלאים של סלאפים, קטעי ג'אז בלוז או סתם ריפים
חמודים...
שמתי את ראשי הקט על הכר ונרדמתי... השעה הייתה תשע בערב
כשקמתי... מישהו חיפש אותי נואשות - 16 שיחות שלא נענו חיכו לי
על צג הפלאפון שלי... מי המאושר שיזכה ממני לשיחת בירור ?
בר המזל היה דקל... "מה געבר ? בעבור אילו דברים חיפשת אותי
כמו משיגנע ?" "אל תשאל" אמר לי העלם "אני צריך ממך את הטובה
של החיים שלך" בעודי מהרהר בנפלאות הקומבינות שאפשר או אי אפשר
לארגן בין חברים קרובים עניתי במהרה במילה הברקתית מאין כמוה.
"שדר בחור... שדר". "אז ככה, זוכר את הבחור ההוא ? זה שנכנס בי
עם הקטנוע חמישים סמ"ק העלוב שלו ? אז השמגג הזה לא רוצה לשלם
על הנזקים שהוא עשה לאוטו...," "אוקיי" אמרתי לו בעודי מריץ
תרחישים של הבקשה שהוא עוד עלול לבקש ממני... "מה אתה מחפש
אותי בענין הזה ?" אני שומע אותו מצחקק לו קלות ברקע, כאילו
כוונותיו ברורות... "אני רוצה להיכנס בו חזק... אבל כל כך חזק
שאפילו יפנים לא ירצו לדבר איתו אחרי שנגמור איתו" הבנתי,
הפנמתי ועניתי "מה זאת אומרת נגמור איתו ? אין לי בעיה לאיים
על הבחור, אבל אין לי שום כוונה שבעולם להתחיל לחלק לכל טמבל
קטן שחסר לו כסף מכות רצח, אני לא צריך להסתבך בגלל כל פושטק
שהחליט שבא לו להתפרע על חשבון משלמי המיסים" "בחייאת רבאק"
אני שומע אותו בקול תחנונים מובהק "תרביץ איזו הופעה מפחידה
כזאת..." חשבתי, עירערתי, הפנמתי ? אבל עניתי... "אני מסכים
לדבר עם הבן אדם, לא יותר..." כעבור שעה הייתי לבוש, מחכה בחוץ
לדקל שיבוא לאסוף אותי עם האוטו, הייתי לבוש כמו בעבר, בזמנים
שבהם כל חיי היו מוקדשים לתרבות הבלאק-מטאל... אחרי כ-עשר דקות
נסיעה עצרנו ליד ביתו של השמוק שעושה לי כאב ראש גדול היום
בערב... למזלנו הרב הוא בדיוק יצא החוצה... תפסתי אותו במעיל
והתחילה החקירה השגרתית, למה אתה לא רוצה לשלם ?, לא חבל על
הפנים שלך ?, אתה לא מאמין שיהיה יותר טוב עם תשלם על טעויות
?.
פתאום, באמצע החיים השמוק הדגנרט הקטן שולף עליי סכין... עד פה
הספיק לי... בשניה שבה ראיתי את הלהב יוצא מהסכין שלפתי ממעיל
הגשם שלי את טיטי... כינוי קטן שהדבקתי לאלת הבייסבול המופלאה
שלי... אני לא אפרט כאן את מידת הנזק שטיטי גרמה באותו ערב
לטמבל עם האומץ, אבל בואו נגיד שהיה יותר טוב לו עם הוא היה
מחליט שהוא לא רוצה להיות אמיץ על בן-אדם מאוד עייף...
נסעתי משם כולי עצבני על השטות שאותו ז'לוב חסר חוט שידרה
עשה... לשלוף עליי סכין... מי היה מאמין... דווקא חשבתי
שלאנשים היום יש יותר שכל מזה...השלכתי מבעט לחלון הפתוח את
הסכין שלקחתי לו לפח אשפה שחלף על פנינו, רק אנשים כאלה חסרים
לי עכשיו. חזרתי הביתה והורדתי את התחפושת, חזרתי לטריינינג
ולחולצה הקרועה שלי.. ככה טוב להיות, רגוע, לא שמגג קשוח...
עברו להן שעתיים ואני יצאתי החוצה עם הנרגילה האהובה שלי לחפש
מקום לעשן בו איזה ראש... נמאס לי להסריח את החדר שלי מריחות
של נרגילה, חוץ מזה התחשק לי מקום פתוח... ידידה שלי עברה
במקום וישבה איתי זמן מה... חזרתי הביתה קיפלתי את הבסטה...
הרמתי צלצול לאהובתי ודיברתי איתה קצת... כמובן שלא הזכרתי את
שהיה מקודם, דבר שכזה לא ענייני יותר, זה לא רלוונטי כמו שהיא
נוהגת להגיד מדי פעם. באמצע השיחה שלנו העלתי נושא מצחיק, עשי
לילה - פרפרים או יצורים ביזאריים שנועדו להציק לך... היא אמרה
פרפרים ואני שאלתי : פרפרים חיים רק יום אחד, אז מה זה עש ?
פרפר שהזקין ? היא ציחקקה לה ואמרה שאולי רק בגלל שיש כל היום
אור שמש... אז החלטתי בצורה רשמית, שפרפרים לא עפים בחושך, כי
אין אור שמש, היא חלקה על דעתי בצורה מוזרה, רק למען התענוג
שבדבר... פרפרים כן עפים בחושך היא ענתה לי... לא משנה אמרתי
לה, אני אוהב אותך. זה מה שחשוב לי בחיים... ושהפרפרים כן
יעופו בחושך, כל עוד זה לא בחדר שלי זה לא מפריע לי יותר
מדי... פרפרים זקנים, כמו רוסים זקנים מדיפים מריח של בצל
ווודקה...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אבא"
-מה?
"בוא רגע!"
-אני בא
"אתה יכול לעשות
לי טובה?"
-נו מה?
"תזיין את
אמא,אני רוצה
לדעת מה היא
תגיד על זין
מאותה משפחה"



מישהו שאוהב את
אמא שלו


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/4/02 23:55
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
נדב שטיימץ

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה