באחר הצהריים
יום שישי
התיישבתי לעיין בחיי המוזנחים
בכיוון לא הברור שכה מובחן בהם.
חרדת בדידות-פתאום
חייגה אצבעותי לבוא אלייך
לאושר קבצנים.
ללילה.
בבוקר
כשחזרו אלי עשתונותי
הייתי כבר רחוק ממך מאוד.
השמיים כבר גמרו לבכות
ושבו להאיר פנים.
איש זקן אחד עמל על גינתו
וחתול שחור כבר פיהק בשמש.
בראשי עובדו במרץ החלטות קשות
ויונה שכבה מוטלת
על המדרכה. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.