והיצור זזה לו בין השמיכות
מתעוות לו וחולם חלומות
אוליי על זה שהוא רוצה להיות טייס
אולי על אומן מפורסם בפרס
מתקפל פתאום,רועד מקור
החלון הפתוח שולח הכפור

רעם חזק מתעורר מבחוץ
כולם קופצים והימור לא לחוץ
הוא ישן לו אי שם במיטה
חולם על שלג לבן ודבורה חמודה
הגשם יורד מין השמיים
העננים בוכים וכולם בורחים
ורק היצור בין השמיכות
מתקפל עוד קצת בין מעטה חלומות

טיפות של הגשם נזלפות על פניו
מקבלות בברכה את חורף-הסתיו
והוא,רועד רק במקצת מתעורר לו
בין חלום לשמיכה רכה,בין סדין אורירי לענן קוצני
הוא חולם אבל חושב שהוא ער
הוא חיי באשליות,כל אחד במעטה החלומות
בין חלום מתוק לסיוט רחוק לשמיכת פוך חמה
וסדין מקושקש
גדולה.
הוא חולם על שלג לבן
אך השלג נבא ,והשלג עכור
והיצור,היצור....

והילד הזה הוא אחד מאיתנו
ויצור הזה מתחלק בין כולנו
בין חורף לסתיו,קיץ-אביב
והיצור הזה הוא אני
והיצור הזה הוא אתה

כי כולנו בעצם בכל מקום
כולנו עדיין נמצאים במיטה
חיים בבועה זה עצוב ונכון
אנחנו קמים כל יום ראשון
מתלבשים ,מתעטפים בבדגים חדשים
ובעצם יושבים בתוך חלומות מתעוותים בצורות...

ואיש ויצור לא שומע ורואה
את המציאות הזה,אולי אם תפנימו
משהו עמוק תוכלו לראות,סתם
את העולם הרחוק.
כל אחד הולך ושמע רק מה
ורואה ויודע את מה
שהמוח שלו מסוגל להבין,
שמתאים לחלום שהוא כרגע חולם

ולא משנה מי אתה מה אתה,ואיפה
רק תזכור
שהיצור הזה היא אני
והיצור הזה הוא אתה
כל הומלס,וכל יצורה מצויה
רק תזכור שהיצור הזה
הוא אתה.