מה הפתיחה הכי קיטשית שיכולה להתחיל את מה שיש לי להגיד?    

אה... אני יודעת.  

כמה מכם מחפשים אהבה?                                        
     
כי אני יודעת שאני מחפשת...

מכוויה של פעם אחת (בינתיים) אני יכולה לומר שאהבה זה דבר קשה
ומיותר. אבל כל כך צריך  את זה. צריך את הרגש הזה, צריך לאהוב
ולחבק ולהרגיש...
להרגיש אהובים ונזקקים. אבל זה קשה, כמו  כל דבר  בחיים  
אני בת 17 (עוד 3 חודשים) ואני יודעת הרבה. יש אנשים שעברו
יותר,
אבל הכל יחסי.. הכל.   ונכון לעכשיו, רע לי.

כמה דמעות יכולות לצאת... ואני שונאת אותם כל כך...          
       
זה די דכאוני, לא? אני יודעת שכן. אבל לפעמים אתה טובע בכאב
ובסערת רגשות
שזה מגיע למקום שאתה לא יכול לברוח מהבפנים הזה. מהרע. מהכעס.
מהתשישות...

אולי אני אספר סיפור אהבה? עם סוף טוב! אני מבטיחה...        
     כדי לא להפיג תקווה לאנשים אוהבים או כאלה שלא מצאו
אהבה.        סיפור תמים ופשוט. אהבה שנמצאה והתממשה. זה קל,
לא?             כי זה בכולנו... האנושיים שביננו. התקווה
הזאת. האושר...

הסיפור עצמו לא נכתב... למה, אתם שואלים?
כי צריך אהבה אמיתית מהלב כדי לכתוב סיפור אהבה מהלב.

אבל, הוא ייכתב. התקווה ישנה.