נטעלי רוזינר / קצרצרים2 |
זהו שקר גדול
בסוף כולנו מתים,
בשביל מישהו שאנחנו לא מכירים
עורנו, האוכל שלו
דמנו, השתייה שלו
פחות או יותר אנו שייכים
למישהו אחר.
2. תמצוץ היא אמרה לו
אולי אז אני ארחם עלייך
תמות היא אמרה לו
כי לי זה כבר לא אכפת
גופה נע בינות העצים,
מבשרת מוות מלא יסורים.
3. יושבת וחולמת איך חיי היו ממשיכים
סובלת מכאב
חותכת את העור פנימה
עד שאדמם, עד שאמות
בקברי חושבת למה?
למה מתתי, הוא לקח אותי
כל כך מוקדם
כל כך חיוורת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|