New Stage - Go To Main Page

חן פקר
/
בדרך לשלוותא

(שני גברים בחלוק לבן יושבים בתוך מכונית לבנה גדולה, שעל צידה
החיצוני כתוב: "שלוותא". במכונית שוכבת גם נערה, חסרת הכרה,
ונהג בלבוש לבן)
נערה: אך... איה... הראש... היי! איפה אני?!
איש בלבן: בוקר טוב.
נערה: מה?... איך הגעתי לפה?
איש בלבן: איזה אדם בקניון הכה אותך בראש לאחר שביקשת ממנו
להסביר לחברך הבלתי-נראה מתי החל השלטון החייזרי בכדור הארץ.
אז התעלפת, וקראו לנו.
נערה: אה... אבל מי אתם?
איש בלבן: אנחנו עובדי שלוותא.
נערה: שלוותא? מה זה? המממ..... מוכר לי השם...
איש בלבן: אה, המ....
(האיש השני בחלוק הלבן מתפרץ לשיחה)
איש בלבן2: זה בית הארחה.
נערה: בית הארחה?
איש בלבן2: כן, בית הארחה לאנשים לחוצים מאוד.
נערה: אבל אני לא לחוצה!
איש בלבן: עובדה, קראו לנו.
נערה: אויש, נו באמת! אבל למה האיש הזה הכה אותי בכלל?
איש בלבן: אמרתי לך למה.
נערה: נכון, אבל אמרת איש בלתי נראה וזה לא נכון.
איש בלבן: הוא אמר שאת דיברת עם מישהו בלתי נראה ואחרי כמה
דקות התחלת לבקש מאנשים שונים שיסבירו לחברך "קריספי" מתי החל
השלטון החייזרי בכדור הארץ.
נערה: מה? הם לא ראו את קריספי? פסיכים... הוא קצת בולט, אתה
יודע? ראש של תולעת, גוף של חזיר: קשה לפספס.
איש בלבן: נכון, באמת אי אפשר להאמין שהם לא ראו אותו.
נערה: הארץ הזאת מדרדרת בכל רגע. משוגעים בכל מקום! דרך אגב:
אחלה מדים.
איש בלבן: תודה.
נערה: זה גוצ'י?
איש בלבן: מה?...
נערה: לא משנה... אז מה הקטע של השלוותא הזה? אני יכולה להישבע
ששמעתי את השם הזה מקודם!
איש בלבן: זה לא סביר...
נערה: למה לא?
איש בלבן: כי את צעירה מדי.
נערה: מה פתאום צעירה מדי? "אתה אף פעם לא צעיר מדי מכדי לעשות
משהו חשוב". זה מה שאבא שלי תמיד אמר, אתה יודע? פעם אחת הוא
שלח מכתב לבת של ביל קלינטון וביקש ממנה
להודיע לאבא שלה ששליטי נוגה מגיעים לכדור הארץ ורוצים לתקשר
איתם בעזרתו. אחר כך לא ראיתי אותו שוב.
איש בלבן: אה, באמת?
נערה: כן. הוא נסע לאיזה מקום... בית הארחה... נו, מה היה
השם?
איש בלבן(לחוץ): בית הארחה, באמת?
נערה: כן... אה, מצאתי! שלוותא! הוא נסע לשלוותא! וואו, לשם גם
אני נוסעת!
איש בלבן: איזה מקריות...
נערה: נכון? אתה חושב שאני אפגוש אותו שם?
איש בלבן: אה... לא נראה לי.
נערה(עצובה): למה לא?
איש בלבן2: כי יש שם הרבה אנשים שצריכים להירגע, בשלוותא. הוא
בטח כבר עבר למקום אחר...
נערה: אה... טוב, לא נורא. אימא שלי במילא אמרה שהוא לא טוב
לכלום אחרי שהוא צעק עלייה שהיא משוגעת אחרי שהיא צעקה מהחלון
כשהיה כמה ג'וקים במטבח שלנו: "הג'וקים באים! הג'וקים באים!"
איש בלבן: באמת?
נערה: כן. אבל מתי שהיא ממש כעסה עליו היה כשהיא התחילה לשבור
כוסות בבית לכבוד שדונים קטנים שהופיעו בסלון שלנו, "אורחינו
מהעולם התחתון". אז אבא שלי התקשר למישהו והופיעו כמה אנשים
בחלוקים לבנים, כמוכם!
איש בלבן: וואו. זו בטח הייתה חוויה קשה.
נערה: מה? שאימא שלי ראתה דברים לא נכונים? לא ממש.
איש בלבן: ראתה דברים לא נכונים?
נערה: בטח. לא היו שם שדונים.
איש בלבן(עם ניצוץ של תקווה): לא היו שם?...
נערה: לא. היו שם האנשים הקטנים מארץ ליליפוט.
איש בלבן: אנשים קטנים?... מארץ ליליפוט?...
נערה: כן, נו: מסעות גוליבר, כאילו?
איש בלבן: אה, נכון... בטח, ארץ ליליפוט...
נערה: בכל מקרה: אז אימא שלי הלכה עם האנשים בחלוקים הלבנים,
ואבא שלי נסע לשלוותא, ואני נשארתי לבד.
איש בלבן: לבד?
נערה: לקצת זמן, אחר כך הביאו אותי לדודה שלי, ברכה.
איש בלבן: דודה שלך, ברכה?
נערה: כן, נורא אהבתי אותה. היא הייתה אישה נורא בודדה.
איש בלבן(בעצב): בודדה? למה?
נערה: טוב, היו לה מלא מלא חתולים בבית, ולא היה לה בעל.
איש בלבן: אז למה היא לא התחתנה?
נערה: כי היא טענה שהחתול שלה "נחום" הוא בעלה.
איש בלבן: החתול שלה?
נערה: כן, הוא אפילו ישן איתה במיטה והכל. אבל זה לא ייתכן
שהוא היה בעלה.
איש בלבן(עם עוד שביב של תקווה): לא ייתכן?
נערה: לא. איך חתול יהיה בעלה? כולם יודעים שחתולים
אנטישמיים!
איש בלבן: חתולים אנטישמיים?
נערה: בטח! מה, לא ידעת?
איש בלבן: אה... למען האמת, לא.
נערה: אוף, אתה נורא מוזר, אתה יודע?
איש בלבן: אני?
נערה: כן: לא שמעת על השלטון החייזרי, לא שמעת על שליטי נוגה,
לא שמעת על ארץ ליליפוט, ואפילו לא שמעת על החתולים
האנטישמיים!
איש בלבן: כן, את צודקת.
נערה(בלחש): תראה, אני לא רוצה להבהיל אותך או משהו, אבל יש
מקומות מיוחדים לאנשים כמוך...
איש בלבן(מתעצבן): מקומות מיוחדים לאנשים כמוני?!
נערה: בטח! יש מקום אחד פה, שכל האנשים מסוגך באים אליו! מה
היה השם? נו, זה על קצה הלשון... רגיעה... בלי דאגה...
שלווה... היי, מצאתי! שלוותא! היי, רגע, לשם אני נוסע-
(האיש השני בלבן שולף מזרק תוך כדי שהיא מדברת ומזריק לה.
הנערה נרדמת)
איש בלבן: אוף, תודה לאל שזה נגמר!
איש בלבן2: כן, אדון מיצי היה ממש מתעצבן אם היא הייתה נשארת
ברחוב יותר מדי זמן!
(לפתע השעון של אחד מהם מצפצף. האיש בלבן לוחץ עליו ומופיעה
פתאום תמונה תלת-מימדית גדולה של חתול שמן)
חתול: נו, אז גמרתם עם זה?
איש בלבן2: כן, היא מעולפת.
חתול: הגיע הזמן! היהודים האלה... איך הם תמיד מצליחים לגלות
הכל? שליט נוגה היה נורא מודאג! הוא חשב שהפלישה שלו לא תצליח
בגללה! וגם השליטים החייזרים היו בטוחים שהיא תחשוף אותם! וכבר
שני אנשי ליליפוט קטנים התאבדו כי הם היו בטוחים שהאנשים
הגדולים ראו אותם! זה נורא!
איש בלבן: טוב, זה נגמר עכשיו.
חתול: יופי, אז תביאו אותה למכון לחקר בני האדם הידוע יותר
בשמו: שלוותא.
(שני האנשים בלבן שולפים את המסכות שהם לובשים ומתגלים של
חתולים גדולים).
חתול בלבן: כן, אדום מיצי.
חתול בלבן2: כבר מטפלים בזה, אדון מיצי.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 24/4/02 3:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
חן פקר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה