קוראים את המחשבות
רואים את הגופות
שואלים מתי זה ייגמר
מתי השלום לנו יפסיק להיות חסר

המציאות עולה על כל סיוט
אבל אף אחד לא לוקח אחריות
על איך המצב הפך לסיוט בלהות
איך על הגופות לא יכולים להפסיק לבכות

הלב דואב
הגוף כואב
והראש שואל איך הגענו למצב כזה
איך הידרדרנו למצב הזה

אנשים לנו כאן מתפוצצים
נערים לנו נהרגים
אבל אנחנו חייבים לשמור על תקוותנו
כי היא היחידה שמחזיקה את נשמתנו
היחידה השומרת על שפיותנו

השלום הפך פתאום כל כך רחוק
ולנו על המצב רק בא לירוק
רוצים שהחלום כבר יתגשם
שמהשלום נוכל כבר להתרשם

רוצים כבר שיהיו לנו חיים
לא רוצים כל הזמן להסתכל לצדדים
רוצים מהסיוט להתעורר
לא רוצים להניח על עוד קבר עוד זר