המכונית התרסקה. זה הדבר היחיד שאני יודעת. איזה זין, נימאס לי
כבר מההתנגשויות האלו. יצאתי מהמכונית המפורקת. היא העלתה עשן
סמיך ורסיסי זכוכית היו מפוזרים על כל הכביש. השפה התחתונה
צרבה לי - היא התחילה לדמם. נראה שהכרית אויר פשוט התפוצצה לי
בפרצוף. הדלקתי סיגריה ורודה והתיישבתי ליד המכונית. אם ריקו
היה כאן עכשיו הוא היה מלקק את השפה שלא תכאב. מאז שנפרדנו
נראה שאני מאבדת שליטה לא רק כשאני נוהגת. צלקות עמוקות
ומכוערות מקשטות את פירקיי  הידיים שלי, הכי קל היה לקחת סכין
ולחתוך, הכי פחות כואב. לוסי אומרת שהוא עדיין אוהב אותי. הוא
טוען שלא. בכול אופן זה לא משנה כי אנחנו כבר לא ביחד.  
לוסי שמעה את ההתרסקות ובאה מהפס שלווה עם כוסית של פינה קולדה
ביד. כמו תמיד, אני לא חושבת שהיה יום אחד שהיא לא שתתה בו,
היה לה משהו לאלכוהול, ועבר הרבה הרבה זמן מאז שראיתי אותה
טהורה לגמרי. "כלבה מטורפת" היא סיננה ובחנה את המכונית
המקומטת. היא עדיין העלתה עשן ונראה היה כי היא עוד מעט
תתפוצץ. "כמה מכוניות אפשר כבר לרסק?!" אני חושבת שהיא קינאה
בי שקורט לא נותן לי למות. כול הזמן אמרתי את זה.  גם ריקו צחק
עליי - הוא לא בנאדם דתי. אבל לוסי, היא יודעת שהוא מדבר אליי
לפעמים, בעיקר בלילה, הקול שלו חודר דרכיך ומבעיר לך את הדם.
יש מטורפים שחושבים שהכול בא מפלאשבק של איזה טריפ נפוץ- וזה
מה שהתחיל את הכת החדשה. אנשים לפעמים לא יודעים על מה הם
מדברים.  בלילה שריקו עזב אותי הוא היה שם - ממש היה שם. הוא
נורא כעס עליו - טען שהוא לא יודע מה הוא עושה ושהוא יצטער על
זה. כול הלילה הוא ניחם אותי וסיפר לי שהוא לא יוכל לחיות
בלעדיי. אני יודעת שקורט לא משקר. אבל אני עדיין מחכה. התחלנו
ללכת לכיוון הפס. "מה תעשי עם המכונית?" - "שתזדיין המכונית".
ריזם עמדה במרכז הכיכר החשוכה שדרומית לפס וניגנה בחליל שלה
לאור מאות גחליליות ציבעוניות. האנשים סביבה נטרפו ורקדו בחוסר
שליטה. המוסיקה גורמת לאנשים לעשות דברים מוזרים, וריזם השתמשה
בזה.  המשטרה מחפשת אחריה כבר ארבע שנים כדי שתעיר כמה
מהשוטרים שהיא הרדימה אחרי פשיטה על האנקס כשהוא עדיין לא היה
חוקי. "עוד שעתיים לפתיחת שערים". היא הודיעה והאנשים סביבה
נפל כשהמוסיקה הפסיקה. היא כול הזמן עושה את זה, והיו כאלו
שהתחילו להתמכר - מה שהיה די מסוכן.  הלכנו כמה רחובות לכיוון
הרכבת התחתית. ריזם התחילה לזיין את השכל, היו תקופות שהיא
דיברה הרבה והיו תקופות שהיא לא דיברה בכלל. אבל אף פעם לא
באמצע. התחלנו לנסוע. לוקח לרכבת שעה וחצי לכיוון האנקס. תמיד
זאת הייתה תחנה אחרונה - האנקס היה על הקצה. ריקו חיכה לנו
כשיצאנו. אלוהים - לפעמים נראה שהוא אף פעם לא עוזב את המקום
ההוא. ריקו בתור בנאדם חילוני  בא בשביל האורגיות שאחר כך. הוא
היה די עצבני היום. שיט אין לי זין לזה עכשיו. נכנסנו פנימה
במהירות ורק לוסי נשארה לדבר איתו. גוז, הסלקטור של האנקס נתן
לנו להיכנס לפני הפתיחה- מחווה להתרסקות הרביעית שלי. השפה שלי
עדיין דיממה. אנטל ישבה כהרגלה על הבר ועישנה. השיער שלה ניצבע
לאחרונה לורוד. היו רגעים שממש אהבתי אותה כמו  אתמול בערב
כשהיא זיינה משהו במכות כי הוא ביקש ממנה סיגריה. היינו כול
ערב באנקס. היו כאלו שהיו שם רק כדי לקבל מנה לילית. אנחנו
היינו שם כי קיווינו לפגוש את קורט. היו כאלו שקראו לנו דתיים
מסריחים אבל אלו היו הטיפשים והסקפטים שלא היו מספיק חשובים
כדי שקורט ידבר איתם. המשטרה קראה לנו כת אבל קורט סידר גם את
זה - הם חטפו ביום של הפשיטה.
אחרי חצי שעה לערך - האנקס היה מפוצץ ודמויות שחורות מלאו את
החלל הקטן והציבעוני. הדי ג'י - מקועקע בכול זרועותיו- עמד על
במה מאולתרת ועישן סיגריה ורודה - הסיגריה שלי. השעה הייתה תשע
בדיוק. אנטל עלתה על הבר . כולם שתקו לפתע. "כאן" אמרה אנטל
"המוסיקה היא הסם. הכניסה מגיל 26 ומעלה- האנקס מאושר ממשלתי-
תהנו" היא קפצה ונעלמה אל מאחורי הבר. אכשהו, הכול על נייר היה
חוקי - לא יאומן. הקירות כוסו בבדלים זוהרים של סיגריות
מהסוגים הנדירים ביותר והתקרה כוסתה טאפט ישן ומעופש.  המקום
היה קסום.

כולם תידלקו את עצמם בכמה הקפצות טובות של וודקה נקייה. כמו
מכורה לא יכולתי אפילו להריח את זה בלי להיסחף לשיכרון חושים
מוחלט. המוסיקה התחילה - עוד הספקתי לראות את לוסי  בבר. החדר
היטשטש. יכולתי להרגיש את המוסיקה מתחילה לזרום בדם חודרת דרך
העור ומציפה את כול הגוף בקצב מעושן. אחרי כמה דקות, הווליום
ניכנס בך. נהפכנו לכלבים אנרגטיים מתודלקים בבס ואלכוהול. היו
כאלו שנפלו על הריצפה ולא עמדו בעומס- הם מתו מתשישות, כול ערב
היו כמה כאלו. ככה במשך 14 שעות זזנו בעוורון מוחלט.  

אבל כדאי שאני אתחיל מהתחלה...