דווקא היה מאוד עצוב בהלוויה שלי.

היה עצוב, כמו בכל הלוויה. לומר את האמת, לא בדיוק תכננתי את
זה ככה. רציתי יום סגרירי אפור וקבלתי יום שטוף שמש, חום יולי
אוגוסט כזה, המונים עם משקפי שמש מסנוורות, חברים שלי עם
מכנסיים קצרות וסנדלים.
אבל לא נורא, כי כמו שאומרים- מצפים להלוויה הטובה ביותר
ומתכוננים להלוויה הגרועה ביותר.
שאר הדברים התנהלו בדיוק כמו שתכננתי במגלומניות מושלמת
ומדויקת. דבר ראשון, היו שם מאות אנשים שאפשר לסווג אותם, כמו
בכל הלוויה, לכמה מעגלים עיקריים- המשפחה הקרובה, המשפחה
הרחוקה, המשפחה שאפילו לא הייתי מודע לקיומה (דודים מצד שלישי
של סבא וסבתא וכאלה), החברים הטובים, הפחות טובים, והבררה.
כולם בוכים, כולם מלוכדים ולכולם מזיע בבית השחי.
אבא שלי דיבר מאוד יפה, באמת מהלב. הוא יודע להתנסח מעולה ככה
שכל מילה שהוא מוציא מהפה נשמעת טעונה. אמא שלי, רק מלהתבונן
בה כאב לי הלב על זה שמתתי. אחותי באה במיוחד מצרפת לכבודי וגם
היא דיברה אבל לא סיימה כי היא פשוט נשברה באמצע אבל היא ציירה
ציור ממש יפה שמתאר את היחסים בינינו בצורה מושלמת. אחותי
הקטנה רק חיבקה את אמא שלי ובכתה. לסבא שלי ארגנו כסא מכיוון
שהשילוב של הארוע הזה בנוסף לחום הכבד לא איפשרו לו לעמוד
וסבתא שלי, האיתנה הזאת, עמדה לצידו עם מטפחת ביד.
אפילו גבאי בכה. מאז שאני מכיר אותו, במשך כל השנים בצבא, אף
פעם לא ראיתי אותו עצוב, שלא נדבר על בוכה. הוא הוסיף נופך
מאוד דרמטי לאווירה.

את המוות עצמו פחות תכננתי, כלומר, חשבתי עליו המון אבל אף פעם
לא ירדתי איתו לפרטים. אנשים מתעמקים במוות עצמו במקום בהלוויה
שלהם וזו טעות. הרי המוות בלאו הכי יכה מתישהו ודווקא ההלוויה
תמיד מוזנחת ובסוף היא גם יוצאת ככה. אז אני ממליץ לכולכם
להפסיק לתהות על קנקנו של המוות, אם זה פיגוע, התאבדות, תאונת
דרכים, תאונת עבודה או הרואי סטייל התקלות בלבנון ולרכז את
המאמץ החשיבתי בצורת הקבר שלכם, כמות האורחים שיגיעו ואיזו
שתיה יגישו למתעלפים כי אחרת  יהיה ברדק שלם.
אני מתתי ממחלה ממושכת אז היה לי זמן לתכנן אבל אל תסמכו על זה
כי אי אפשר לדעת מתי המלאך עם הגלימה השחורה והקלשון ישים לכם
רגל.

אני רק רוצה לציין לטובה את הורי ואחותי שמילאו בדיוק אחר
הבקשות שלי. באמת לא היה רב שיספיד אותי כאילו הכרנו מהגן
כשבעצם הוא קרא את השם שלי בפעם הראשונה חמש דקות קודם וכמו
כן, ברקע התנגן השיר של דאוס, dissapointed in the sun, שאם
תקשיבו למילים שלו פעם, תבינו למה בחרתי דווקא בו. פעם גבאי
אמר שבהלוויה שלי הוא ישים טרקים בשביל לעשות שמייח לאורחים
וביקש שבהלוויה שלו אני אדאג שיתנגן nothing compares  של
שינייד אוקונור. איזה בחור מצחיק הגבאי הזה...