חתיכת חארות, אני צריך לכתוב בכותרת אניטה וחואן כדי למשוך
אתכם לתוך הסיפור. איזה אניטה ואיזה חואן, מדובר בכלל בז'ורז'ט
וז'וז'ו ממגדל העמק ובמוריס, בעלה העצבן של ז'ורז'ט.
מוריס היה חולה על ז'ורז'ט, כל בוקר לפני שהיה הולך לעבודה היה
מחבק את ז'ורז'ט וחופן לה את הישבן חזק חזק ואחרי שהיה מדביק
לה נשיקה, היה אומר לה," חולה עליך נשמה, אם אני תופס אותך
באוונטה עם מישהו אחר זה הסוף שלך", והיה מוריד לה סטירה, סתם
להרגיע את עצמו, ככה כל בוקר. ז'ורז'ט סך הכל אהבה את תשומת
הלב והרוטינה של הסטירה נתנה לה בוסטה להמשך היום.
ז'וז'ו היה התרנגול של מגדל העמק, כל היום היה מסתובב ברחובות
עם השיער שלו משוך לאחור והיה מחפש איפה לקמבן. אם זה כמה
שקלים במשחק קוביה או איזה אישה שבעלה הביש מזל בדיוק מצא
עבודה. עם ז'ורז'ט זה היה גן עדן כי למוריס היתה עבודה קבועה
בטירת הכרמל והיא עצמה היתה יפהפיה בת 30 שלא הצטרכה לעשות
הרבה כדי לדאוג למשק הבית, כאמור, מוריס היה חולה עליה.
בהתחלה ז'ורז'ט אמרה לז'וז'ו שישכח מזה, שמוריס יהרוג את
שניהם, אבל ז'וז'ו שהיה כבר עטור ניסיון ידע שזה מה שמחרמן את
הנשים יותר מהכל, הריגוש. ז'וז'ו אמר לז'ורז'ט שהוא יהיה האביר
שלה ויגן עליה מהדרקון הרע ובכך כבש אותה ללא שהיות
מיותרות.שניהם נפנו לעשות מה שרצו מלכתחילה, להשתולל בניאפופים
מאחורי הגב של מוריס, האינטנסיביות של הריגוש השכיחה מהם את
הפחד להתפס שהיה בעצמו הגורם לריגוש ולסקס הנהדר מלכתחילה.וכך
לז'ורז'ט היתה תוספת לרוטינה, בבוקר היתה חוטפת סטירה ממוריס
הדרקון, מתחממת ובצהריים נכבשת על ידי האביר שלה, ז'וז'ו.

כך היה כל יום בצהריים, ז'וז'ו היה מגיע לז'ורז'ט והיו
מתערבבים בכל הבית בכל דרך אפשרית, במיוחד אהבו לעשות את זה
מול התמונה הענקית של מוריס במטבח, מול פרצופו הרציני, ז'וז'ו
היה מסתכל בתמונה ואומר לעצמו בראש, "תראה תראה איך אני טוחן
את אשתך" וז'ורז'ט גם היתה מסתכלת בתמונה והיתה מרגישה בטוחה
תחת עינו הפקוחה של מוריס, כאילו הכל פתוח על השולחן ומעשה
הבגידה קיים רק במקומות אחרים.
שניהם היו בטוחים ששגרת הניאפופים שלהם לעולם לא תופר, אלא
שהפעם ז'וז'ו התרנגול היה ביש מזל ומוריס פוטר מהעבודה. מסתבר
שמוריס תפס חופה על איזה פועל ערבי שעבד איתו במוסך ופתח לו את
הראש עם לום ברזל. מוריס לא היה מודאג, הוא ידע שתוך חודש
מחזירים אותו לעבודה אחרי שיגרשו את הערבי חזרה לשטחים כדי
להמנע מתשלום פיצויים.

ביום בהיר אחד מוריס חזר לביתו בשעת צהריים כדי לגלות את אשתו
נטחנת בתנוחת הכלבה המורמונית, שזה בעצם דוגי סטייל בעגה של
מגדל העמק. ככה במבואה של הבית פגשו פרצופיהם של צמד הנואפים
בפרצופו הסמוק זעם ובושה של מוריס הדרקון. ז'ורז'ט עמדה שעונה
על האמריקן קומפורט שהיתה מוצבת מול דלת הכניסה מרחק כמה
פסיעות וז'וז'ו היה דבוק אליה מאחור וגם הידיים שלו היו מונחות
על הכורסה. אנקות העונג שלהם נפסקו באחת למראה פרצופו של מוריס
אבל פיותיהם נשארו פעורים כשהיו.

"זה לא מה שאתה חושב, זה לא מה שאתה חושב, רק עברתי פה במקרה"
, ז'וז'ו התרנגול הפך ברגע אחד לשכווי קטן ורץ אל מוריס בבכי
תחנונים.
אגרופו הקפוץ של מוריס נעשה נוקשה יותר מלום ברזל ועמד להיות
מונחת על ראשו של ז'וז'ו, היכן שפעם עמדה לה בגאון כרבולת של
ניאפופים. בדיוק כשז'וז'ו כבר השלים עם גורלו, האגרוף המלובן
של מוריס החל נסדק בלחץ עצמו ומוריס קרס באחת על הספה.
מיומן בבריחות, ז'וז'ו התחפף כלא היה. ז'ורז'ט עדיין היתה
פעורת פה וחיכתה כמה דקות עד שהעזה להתקרב בזהירות אל מוריס.
בתחילה היא קראה לו, "מוריס מוריס, תגיד משהו מוריס" , אחר כך
היא התחילה לנער אותו וגם כשזה לא עזר היא התחילה לתת לו
סטירות שהתגברו. אבל מוריס לא הגיב, הוא פשוט ישב מאובן על
הספה ובהה בחלל האוויר.

כך נקפו השעות וחלפה כמעט יממה ולא היה מנוס מלהזמין רופא.
לאחר בדיקה קצרה הרופא אמר שמוריס נתון במצב פסיכיאטרי שקרוי
בז'רגון הרפואי פסיכוזה קטטונית או בקיצור קטטוניה וחייבים
לאשפז את מוריס במחלקה פסיכיאטרית לשם הסתכלות. בהתחלה חשבו
לשים אותו במחלקה סגורה אבל הפסיכיאטר המחוזי ריחם עליו והיה
ברור שעם קטטוניה כמו של מוריס הוא לא הולך לשום מקום, אז
אשפזו אותו במחלקה פתוחה. כך כל היום מוריס היה שוכב שם במיטה
ללא ניע ורק בוהה בחלל האוויר. ז'ורז'ט היתה באה כל יום לסעוד
אותו כמו אישה טובה אבל מוריס לא היה מתייחס אליה. כעת כשמוריס
היה חסר אונים המוטיבציה שלה לניאפופים כבר לא היתה קיימת.

אז כן, ז'ורז'ט היא אניטה וז'וז'ו הוא עוד תרנגול שקורא בקול
גדול כל עוד הוא לא ממש נשמע ומוריס, מוריס המסכן, הוא היה
יכול להיות חואן אם לא היה כל כך רגשן.