המכיר/ה  את/ה הרוחות הנושבות בתוכך?

את נוטוס רוח הדרום, עיניו בוהקות לא יידע מנוחה, יללתו היא
האימה, באמתחתו אי הידיעה שברגעי הפחד הספק.

את אאורוס רוח המערב הנוגה, עיניה עמוסות יגון, תנשוב בך עת
עצב ישטוף את לבך, ותשמע שריקתה הבוכיה ותחזה בנפול דמעותיך
שלך.

את בוריאס רוח הצפון סמוק הלחיים הנושב בחדווה במלוא חזך, עת
ירומם באהבה ומתיקות רטובה של נשיקה עמוקה, ומפרשך באושרו
יתמלא.

את זפירוס רוח המזרח ארגמן בשערותיה, עת יקטן לבבך וימלא
תרעלות שנאה אדומה, וקדרו שמייך ושאגתה תקרע בסירתך, זועמת היא
משתוללת בתוכך.

וכולן מסביבך כל העת נושבות.
ללא מנוחה שורקות ומיללות, גונחות ושואגות.

מאז ינקותך, אז נשאה הסירה פעוט בים רחב הגלים המנצנצים.
והוא העולל יגדל לאיטו בירכתי הסירה הקטנה ויהיה לילד, לבוגר
ולבא בימים.

תמיד גלמוד על אותה סירה .
לא תדע מתי תיעור סערה.
ומתי היא תשוך גם זאת לא תדע.
והרוחות ייקחוך לשום מקום, לאותה יבשת אור ממנה התחלת מסעך .

ובנושב רוחות סופה מתוך שמיים זועמים בקדרותם תשא תפילה
לאיולוס שר  הרוחות/
פניו על קמיע קטן מחורצות /
תבקש בתחנונים שישקיט את זעמן ויצילך מהמצולות/
אך הנה פניו של איולוס פניך שלך הנם.
כי גם אתה הוא אדון הרוחות .