בגן לילו
"סלח לי בחור צעיר...אני יכול שנייה לשבת לידך?" התיישב הזקן
ליד ילד בן ה-15 על הספסל בגן. זה היה גן מיוחד...גן הספה קראו
לו, כך חשב הזקן.
"אני רוצה לספר לך משהו, סיפור קטן מהחיים...שלי במקרה. איכפת
לך?"
"לא...שפוך" אמר הילד.
"היא הייתה מדהימה.כן.......יופי, זה היה מטורף.
היא הייתה מטורפת. היה לה אומץ....אומץ לכל דבר שבעולם." חייך
חיוך קטן בקצה שפתו העליונה.
"היה לה שם מסתורי במקצת. הוא היה נדיר...נדיר כמו הילדה הזאת
שבחיים לא תחזור." עושה הפסקה קצרה לקחת אויר...זקן הרי האיש.
"היא הייתה פראית...כמו חייה טורפת בכלוב. הראש שלה היה כלוא
בכלוב שרק עלה ירוק יכל היה לשחרר. הריאות שלה היו מלאות בעשן
והראש דפוק מהחומר הזה....
ככה היא הרסה את עצמה. לאט לאט, צעד אחר צעד, היא הידרדרה מיום
ליום, משנה לשנה..."
"ככה נפלו גיבורים" הא...? גיחח קלות הזקן.
"אהבתי אותה...הו, כמה שאהבתי אותה. אילו היא רק הייתה בחיים,
הייתי נותן לה את העולם כדי להוכיח לה עד כמה מדהימה היא
הייתה.
ילדה קטנה בגוף גדול שרק רוצה לצאת החוצה, שמתחננת שישחררו
אותה...ישחררו אותה מהכלוב הנורא של החיים."
הילד הסתכל בעיניו החומות של האיש, וראה שחור. סבל. ראה שככואב
לו...אבל לא הבין מדוע.
"בשביל כולם היא הייתה חידה, רק אני הכרתי אותה......הכרתי
אותה כמו את כף ידי. כ"כ נהנתי אתה, כל שנייה זכורה לי כאילו
זה קרה לפני רגע. הו אלוהים....
עכשיו כשאני נזכר בה אני בוכה...היא הייתה יפה עד כדי
בכי.מכאיב לי לחשוב שהעולם הפסיד אותה, הפסיד את היופי
הזה....את הילדה המקסימה שהייתה שם כל הזמן הזה..."
האיש ניגב דמעה קטנה שזלגה מעינו, נפלה ארצה ונספגה באדמה.
"היינו ביחד בערך שנה...אני כבר לא זוכר....כל יום היה הרפתקה
אתה, חוויה בלתי נשכחת.
היא מתה לי בידיים. השאירו לידה מספריים וכדורים. כמובן שהיא
לא חשבה הרבה, שתתה את כל הכדורים, חתכה לעצמה את הורידים
ומתה. ישר קראו לי לחדר שלה...היא כבר הייתה מתה.
הלכה לעולמה....הילדה הזאת, שלא חשבה הרבה, שהייתה כלואה ללא
חופש...מתה לי בידיים.
איך יכולתי לאבד אותה אתה שואל.....?
הו, היא הייתה בלתי ניתנת לעצירה. כבר אמרתי- היא הייתה חיה
פראית...מטורפת !
אתה ילד קטן, יש לך את כל החיים עוד לפניך.
תראה...תראה איך היא הלכה! מהר ובלי לאמור 'שלום' אפילו....
ככה אתה רוצה שהחיים שלך ייגמרו...? כן? אתה רוצה לגרום לאנשים
סבל?
לי לא כ"כ איכפת ממך, אבל יש לך הורים ומשפחה אני בטוח....
הרי מישהו בעולם הזה דואג לך ואוהב אותך, אל תהרוס אותם כמו
שהיא הרסה אותי.
אתה רואה את הדמעות האלה.......?
תתאר לעצמך את כל האנשים האלה שאיכפת להם ממך...בוכים ככה...לא
חבל לך?"
הזקן הביט בנער במבט חודרני וזה נבהל לרגע...הוא פחד מההבעה
הרצינית שהייתה לזקן על פניו.
"אז........אתה מתכוון לסיים את הסיגריה הזאת שיש לך ביד?" אמר
האיש ושוב הסתכל לעיני הנער. |
