[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







מיכל גונן
/
גוונים

זהו. זה נגמר.
כולם בוכים. למה..? אז הרי ברור לי שזה עצוב ואולי קצת קשה,אבל
יש לכם אותי, אז למה אתם כל כך עצובים?
כולם לובשים שחור.
אני מדיפה להיות מיוחדת.יש צבעים יותר מתאימים לדעתי.
אימא, בבקשה  אל תבכי אני כל כך אוהבת אותך.אבא, תחזיק
אותה!היא נופלת!
והכול כל כך שחור כאן....
מרימים את הראש, ורואים שמיים.
טיפות כבדות מתחילות ליפול עלינו,ואי אפשר לברוח מהן והן
מרטיבות את כולם.
לי זה כבר לא איכפת.
פתאום מתחיל להיות רגוע.
כולם שלווים.יפה שפתאום מתייחסים אלי.היי! כולם כל כך נחמדים
פה.
תראו! הנה סבתא שלי!
היא מושיבה אותי על הברכיים שלה ומתחילה לספר לי את הסיפורים
שכל כך אהבתי שהייתי קטנה.
שתינו מנסות לצחוק.
ושתינו מסתכלות אחת על השנייה.העיניים שלה,שיודעות כל כך לאהוב
ולתמוך,מביטות בי עכשיו.מתחיל להיות לי עצוב.
אני נזכרת ברגעים הללו, שכל כך התגעגעתי אליהם. לדקות שלא
יכולתי בלי,שהייתי עם עצמי,בודדה וחיכיתי.
אבל עכשיו אני כאן,ואני מחכה לעיניים הבאות שהשארתי מאחור,שאשב
על ברכיהן ואביט במבט רטוב ובשפתיים רועדות ואדע שעכשיו,באמת,
טוב יותר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ואז אמרתי לו -
צחי, תלמד אותי
לקצוץ פטרוסיליה
כמוך! והוא קם
והלך ומאז לא
שמעתי ממנו
יותר. הוא לא
מתקשר ולא עונה
לטלפונים שלי.
ומה כבר
ביקשתי?




קרנפית התותים
מספרת לשוטר
בחקירה על יחסיה
עם צחי בוקשתתר


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/4/02 15:05
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיכל גונן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה