מדבר אינסופי. שממה נצחית שמשתרעת בכל הכיוונים. לאן שלא
תסתכל- צהוב, כתום, חום... מדבר. המדבר ריק לגמרי, שומם ומשעמם
כמו טלוויזיה ביום כיפור. חוץ ממנו. אף אחד לא יודע איך הוא
הגיע לשם, למה ולאיזו מטרה. הוא פשוט נמצא שם, מחוסר ברירה.
הוא גם תוהה על פשר העניין לפעמים, אבל לעיתים רחוקות מאוד.
רוב הזמן הוא פשוט מנסה לעשות משהו עם עצמו. הוא קם בכל בוקר
מחדש, פותח עיניים ומחליט על כיוון ההליכה. אורז את חפציו
המעטים, והולך. והולך והולך והולך. הוא אף פעם לא מגיע לשום
מקום, אפילו שהוא מאוד מתאמץ. מה לעשות שקשה לצאת ממקום בלי
מוצא. יש לו רגעי יאוש לפעמים. הוא חושב: אולי די? אולי אין
טעם, אולי זה סתם בזבוז זמן? אבל הוא מתעשת וחוזר למסלולו
הקבוע, חסר התבנית והלא מוביל לשום מקום.
וכך קרה שיום אחד, הוא התעורר כרגיל, בחר כיוון כרגיל, התחיל
ללכת בדיוק כרגיל, אבל לפתע גילה משהו מפתיע. מרחוק מאוד, מעבר
לאופק אפילו, הוא ראה  משהו שונה. זה קרץ אליו והוא אפילו לא
הבין למה. כנראה זה היה הצבע. זה היה שונה. ירוק או כחול.
בהתחלה הוא הסתכל בקפידה אבל אז החליט שזה בטח סתם אשליה. פטה
מורגנה שנגרמה לו מכל הזמן הזה במדבר. אז הוא שכח מזה. והמשיך
לנדוד. הוא הלך והלך ואז אחרי הרבה זמן הוא פתאום שוב ראה את
זה. ירוק או כחול. היה לו גם ככה משעמם, אז הוא החליט לבדוק את
זה. למה לא?
הוא שם פעמיו לכיוון הנכסף והתקדם בהליכה איטית, קז'ואל כזה.
אבל כמה שהוא הלך והתקרב זה לא נעלם. ואז, ביום מן הימים, הוא
הרים את עיניו והיה בהלם. זה היה ממש מלפניו, גדול ומזמין,
פשוט משגע, ירוק או כחול. זה היה נווה מדבר שכמוהו לא ראה
מעודו. הוא נדהם מגודל הדבר ואיך הוא לא ראה את זה לפני זה.
הרי זה היה לידו במדבר כל אותו הזמן. והוא ידע שזה משהו נחמד,
אבל לא שיער לעצמו עד כמה...
בן רגע, חזר לחושיו ופתח בריצת אמוק לכיוון הנווה. אבל לפתע,
כאילו התעורר הנווה לחיים והתחיל לברוח ממנו. וכמה שהוא הגביר
את הקצב, כך גם הנווה. ולא משנה כמה ניסה לרוץ יותר מהר, יותר
לאט, בסיבובים, לעקוף מהצד השני או כל תחבולה אחרת  שיכל לחשוב
עליה, זה לא עזר. הנווה נשאר שם לידו, במרחק נגיעה וקצת, אבל
לא נתן לו להגיע אליו. והוא כבר על סף דמעות, צמא כמו שרק הוא
יכול להיות צמא- הרי כל חייו הוא במדבר ואף פעם לא שתה, גם לא
הרגיש צמא עד אשר ראה את הנווה. אבל מרגע שראה אותו כבר לא יכל
לשכוח. וכך ממשיך הוא את דרכו הסיזיפית, מנסה להגיע לנווה,
לשתות ממימיו, לנוח בצילו, לדעת אושר מהו באמצע המדבר האכזר
וחסר הרחמים. וזה לא עוזר, ממשיך הנווה להתחמק בעוד הוא משתקק
אליו. משתוקק למשהו... ירוק או כחול, רק לא צהוב, כתום או חום.
מאלה יש לו יותר מדי.