השפתיים שלי אדומות מדי בזמן האחרון.....בעצם בשנה
האחרונה...פעם הן היו וורודות ועכשיו הן אדומות כאילו עוד שניה
הדם שבהן יפרוץ החוצה. הפסקתי להיבהל מדם, אני כבר ממש רגילה,
דם בכל מקום.
בפעם הראשונה כשזה היה ממש רציני נבהלתי בכיתי ולא הפסקתי
להאשים את עצמי- הרסתי את החיים שיצרתי!! אבל מאז כלום לא
מבהיל אותי יותר- לא הידיים הנוטפות דם- לא רק שלי, ולא הלב
שמדמם באופן קבוע. זאת ההרגשה הכי נוראית שיש שאת לא מסוגלת
לשמור על היקר לך מכול למרות שאת עושה את כל המאמצים, פשוט
חוסר אונים ....
נהרות כאלה של דם, פעם הם היו רק בבטן אבל עכשיו זה כבר התפשט
לכל מקום , המכות הקשות אינן מפספסות שום פינה ואין אפשרות
להתגונן. אפילו הסדין הכחול בן שהכי אהבתי מוכתם באדום. עורי
ובשרי צועקים ואף אחד לא שומע- הפגיעות ממשיכות לבוא וידיי
מתמלאות בדם כמו כל גופי.
אני כבר לא מסוגלת לשלוט במצב, הכל יצא משליטה. הכי מרגיז זה
שעולם כמנהגו נוהג כאילו לא קורה כלום ואני אמורה להמשיך לחיות
כרגיל למרות האובדן והחסר הזה עמוק בפנים. עולמות נמחקים
ומתים, חיים מתהפכים ומשתנים מן הקמה אל הקצה, וכלום לא יכול
לחזור להיות כמו שהיה קודם. אני לא נביאה, אבל אני יכולה לשער
שמשהו חייב להשתנות ומהר.....אולי הכאב שלי זועק יעיר
מישהו??... .מישהו?. .רופא?.. הצילו! אני צריכה רופא.....זה מה
שאני צריכה....שיחבוש את פצעי הרבים ויטפל בלבי המדמם. למה אף
אחד לא שם לב?....הם פשוט מתכוונים לתת לי לגסוס פה?.....נמאס
לי שרבים עלי! תפסיקו! די! דם הוא לא מים....ומקום של ברגים
אינו בבשר!!! חלקי גופות לא אמורים להתעופף ברחובות ירושלים!
מי רצח את התינוק שלי?...הדבר הכי טהור ויפה, שלא פגע באף אחד!
הוא עדיין לא נולד- זו אשמתי- אשמתי!! הרופאים אמרו שכנראה היה
לו מום ושזה מה שאלוהים רצה... התינוק הזה שחיכיתי לו כל כך
היה מפסיק את כל המכות והדם...התינוק הזה נולד בקושי באוסלו
בלחיצת יד...איך אפשר לרצות להרוג כאשר מולך ישנו היצור הכי
תמים ומושלם?..
אני אמנם נקודה קטנה על המפה, אבל הייתי בהריון בפעם
השלישית...יש לי כבר 2 ילדים- ירדן ומצרים...הילד השלישי לא
נולד..רציתי לקרוא לו שלום...הרופאים החליטו שיש לו מום, ובכלל
ההפלה הייתה "טבעית"- העובר מת בתוכי. כל כך הרבה אנשים חלמו
על התינוק הזה וכל כך הרבה התנגדו לקיומו... ידעתי שהוא הסיכוי
היחידי, ידעתי! עכשיו הם מנסים להחיות אותו...מאוחר מדי! הם לא
מבינים...העיקר שאת גסיסתו האיטית הם לא שמעו כמו שאת גסיסתי
הם לא שומעים עכשיו...
אני חייבת להיכנס להריון שוב, רק זה יכול לעזור, להציל אותי.
אבל תגידו לי- איך אפשר כשאני קרועה, חצויה גוססת
ומדממת?....ואהובי כביכול, לובש הכאפיה , פוגע בי בצורה הכי
מבחילה?...הוא מכיר את נקודות התורפה ויודע טוב איפה לפגוע
ואיך...איך הוא לא מבין?.הוא אמור לאהוב אותי- ואיך הוא מסוגל
לראות אותי מתבוססת בשלולית של דם ולהמשיך לפגוע? איך? אף אחד
עדיין לא התעורר, אף אחד לא שמע , לא ראה ולא מנסה לחבוש את
פצעיי או לפחות להחזיק את ידי ולהגיד לי שיהיה בסדר. האגואיזם
והתאווה מעוורת את עיניהם! כשהם יתעוררו הם יבינו שילד הוא
הסיכוי היחידי ושלהביא ילד לעולם תמיד כרוך בוויתורים כואבים-
אבל מהם אותם וויתורים לעומת הדבר היפה ביותר שאי פעם
קיים?...חיים...
אני רק מקווה שהם יתעוררו מהר....כי השעון מתקתק ואני לא יודעת
עוד כמה זמן אחזיק מעמד.... בשבילי כל יום נוסף הוא מתנה
במיוחד במצבי...רק שלא יתעוררו מאוחר מדי.