מזפזפת בטלוויזיה בשיעמום לבושה בטרנינג בייתי למדי ישבה
בחורה, שנראתה תלאביבית ממוצעת בדירה שכורה כששותפתה לדירה
ישבה בחדר השני וניסתה ללמוד למבחן במדעי המדינה . היא בדיוק
קמה משינה של אחר הצהריים שנמשכה עד הערב . היה לה הרבה מה
לעשות באותו יום . היא למדה איזה קורס משעמם באוניברסיטת תל
אביב . אבל לא היה לה כוח לחזור לספרים אחרי השינה הארוכה הזו
. היא התחילה להגביר את מהירות הזיפזופ בטלוויזיה והגיעה
למסקנה שהיא עברה כבר על כל התחנות יותר מעשר פעמים. בשלב הזה
היא הגיע לעוד מסקנה מרגשת . פשוט אין מה לראות בטלוויזה . היא
קמה מהמיטה עם מצאי הפלנל הנעימים והלכה למטבח ,היא סידרה
לעצמה איזה משהו נוזלי בכוס וחזרה לחדר היא ראתה את האור בחדר
של השותפה שלמדה ובדרך לחדר התחרטה והלכה לבדוק מה שלומה של
השותפה. היא פתחה את הדלת בלי לדפוק והשותפה לא הייתה שם .החדר
היה מלא בניירת וספרים מפוזרים בכל פינה. היא חזרה לחדר והייתה
טיפה מיואשת . הקרירות הזו שקיימת בעיר . היא הגיע מקיבוץ והיה
לה קשה בלי להיות מוקפת במשפחה וחברים כל הזמן . מה שגרם לה
לעזוב את הבית אל העיר כל כך ברצון פתאום היה לה חסר. היא
התיישבה בשיעמום ללמוד לייד שולחן. אבל כשלא היה לה נוח היא
עברה למיטה עם ספר עבה . היא נרדמה לצד הספר . אחרי כמה שעות
כמה רעשים הפריעו לה , זאת הייתה השותפה שלה עם עוד איזה בחור
. היא חזרה לשינה .
היא קמה בבוקר וירדה למכולת. מנהל המכולת תמיד היה כזה חביב
הוא היה מנסה לדובב אותה עוד מאז שהיא באה בפעם השניה למכולת.
הם היו מדברים שיחות קצרות אבל הקיבוצניקית ממש אהבה אותם והוא
הצליח לחמם לה את הלב. היא חזרה לדירה כשכל הדרך היא שותה שוקו
משקית . היא פתחה את תייבת הדואר שלה כדי לראות אם יש מכתבים
והייתה בה מעטפה גדולה , חשבון חשמל ואיזה פליירים מציקים. היא
בדקה את המעטפה הגדולה וראתה כתובת אחרת בכלל וגם שם זקן כזה
ברטה קוז'אק . המעטפה נשלחה מחו"ל והכתב היה באנגלית. היא עלתה
לדירה התלבשה והלכה לרחוב שהיה כתוב על המעטפה . היא הגיע
לבנין שנראה כאילו הוא עומד לקרוס מעל לראשה בכל רגע. היא
נכנסה וחיפשה על תיבות הדואר את השם שהיה כתוב על המעטפה . היא
לא מצאה את השם אז היא החליטה לעלות ולחפש את השם על הדלתות.
הבנין לא היה גבוה מאוד ככה שהיא לא התעצלה לעלות. היו בו אולי
4 קומות אבל היא עלתה רק קומה אחת וראתה את השם דבוק אל הפעמון
של הדלת. היא לחצה על פעמון הדלת ושמעה צילצול ישן כזה שהזכיר
לה את פעמון בצפר. מישהי צעקה בקול צרוד רק רגע . היא שמעה
מהצד השני של הדלת את המכסה של העיינית זז . והיא התכוננה לזה
שהולכים לצפות בה . האישה פתחה את הדלת עם שרשרת ושאלה מי שם?
הקיבוצניקית אמרה שהיא קיבלה בטעות את המכתב שכנראה היה מיועד
לה אם שמה הוא ברטה. הגברת הזקנה פתחה את הדלת בחלוק פרחוני
שמזכיר חלוקים של בתי חולים. חייכה חיוך גדול מאוזן לאוזן לקחה
מידה את המעטפה וקראה לה לבא איתה פנימה . הצעירה הרגישה אי
נעימות ולא רצתה להיכנס אבל הזקנה חייכה והזמינה אותה שוב.
הצעירה אמרה שהיא ממהרת למרות שלא היה לה משהו ממש מענין לעשות
. הזקנה שוב התעקשה שהיא תכנס ובסוף היא נכנסה . היא הודתה לה
עשרות פעמים על המעטפה ואמרה שהיא נורא חשובה לה . חברות שלה
מחו"ל שולחות לה עיתונים בפולנית כל חודש. והפעם המעטפה לא
הגיעה והזקנה דאגה . אולי קרה לחברות שלה משהו . בכלאופן
הצעירה הייתה שמחה מהעובדה ששימחה את הזקנה ואחרי שיחה קצרה של
הכרות הצעירה יצאה לכיוון ביתה .
אחרי כמה ימים היא ירדה למכולת שוב ובדקה את תייבת הדואר
וגילתה בה חבילת ממתקים . הייתה שם חבילת מסטיקים , שלווה ,
וופל ופתק שכתוב באותיות אנגלית אבל בעברית . תודה על העיתונים
ברטה.
הקיבוצניקית הייתה כל כך שמחה . היא הייתה מופתעת והרגישה
חמימות בליבה. היא הלכה שוב אל ביתה של אותה זקנה ודפקה על
הדלת. אבל הזקנה החביבה לא ענתה.
היא חשבה שאולי כמו כל האנשים בגילה היא וודאי הלכה לטייל
ולהעביר את הזמן. וחזרה ביום אחר. אבל הזקנה שוב לא ענתה. אחד
השכנים היה בדרכו החוצה וראה את הקיבוצניקית הצעירה עומדת לייד
דלתה של ברטה. הוא שאלה אותה "את הנכדה שלה ?" אפעם אף קרוב
משפחה שלה לא בא לבקר. הצעירה אמרה שהיא לא קרובת משפחה . אבל
מכירה אותה. השכן דפק בעצמו על הדלת אבל שוב הזקנה לא ענתה.
פרצופה השמח של הצעירה כאילו נזל . והיא החלה לרדת במדרגות.
השכן המשיך לדפוק על הדלת ולצעוק.