דוד נניק / ואז זה בא |
מפיג במפגיע את הבדידות
המבקשת לקרוע בצפורניה הארוכות.
ואז זה מגיע
כל כך צפוי כל כך מפתיע
כל כך מהמם
כמו זריחה, כמו לילה, כמו יום
כמו מעדן על הלשון,
טורף את החושים
מגביר את פעימות הלב.
ואז זה בא
רגע ההתבהרות
כמו אחרי הגשם
כשהאבק שוקע
והראות מגיעה עד האופק
והריאות שואפות אוויר נקי וריחני.
ואז זה נעלם...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|