(שיר הפתיחה מתוך "העז השחורה", מחזה רוק כבד)


המקום הזה קטן ואפור,
כמו קרוון באתר בנין.
מתחתיו - חצץ, מעליו - דחפור,
וסביבו - בטון מזוין.

המקום הזה מוג'ייף מיסודו,
וקליפות תפוזים ופחיות מעוכות,
ויושביו מתים להודות
בחטאים קשים וקשים פחות.

כל אחד שוכב עם אבן בפה,
אבן על הבטן, כמו צדיק גלילי.
במקום הזה הקפה קופא.
המקום הזה יהיה פעם שלי.

במקום הזה כל החומרים הם אחד:
אצטון, בטון וקרטון.
אלוהים מסתובב מחופש לערפד:
כמה זול אפקט השפתון!

והגוף אינו משיב אלימות
לעובש הכובש את כל עמקיו.
למקום הזה לא באים למות
או ללמוד ממה האדם מורכב.

הפינוי גמיש, והזמן אדיש,
במקומו עונה תא קולי.
במקום הזה לא קוראים קדיש.
המקום הזה יהיה פעם שלי.