לחבר הכי טוב שלי,
כמו שאנחנו הרי יודעים, בכל מערכת יחסים יש עליות ומורדות. פעם
הקשר נמצא בפסגה, הכל פורח ונראה מבטיח. כי גם אם העולם יתמוטט
והכל יהיה שחור, גם אם נראה את הסוף ושום דבר לא יילך כמו
שנרצה, תמיד יהיה לנו אחד את השניה. וכשהקשר נמצא בפסגה, למעלה
במרומים, במקום שאליו שום רוע לא יכול להגיע, וכשפתאום לאחד
מאיתנו משהו מתחרבן לגמרי, אנחנו יודעים שיש למי לפנות, עם מי
לדבר, ממי לבקש עצה.
אבל כשהקשר פתאום נופל, בהתרסקות, מהפסגה בה הוא נמצא, כבר אין
כל-כך למי לפנות, מתחילים לחפש תחליפים, בודקים אפשרויות
אחרות. פתאום כבר פחות מספרים, יותר מוצאים סיבות לריב, מחפשים
מה לא בסדר ומעבירים ביקורת על הכל. ואז כבר נמאס, כל מה
שרוצים זה רק להתרחק, לא לשמוע ולא לדעת.
גם לקשר שלנו היו עליות והרבה מורדות. חלקן קלות, מעידות קטנות
שלא השפיעו והקשר שלנו היה חזק מספיק על מנת לעמוד בהן. אך
חלקן קשות יותר, הריחוק הזמני השפיע על הקרבה שהייתה בעבר
ודברים החלו להשתנות. אבל דבר אחד לא השתנה ולא ישתנה לעולם.
אלו הם הרגשות. לא משנה כמה נתרחק, כמה נכעס, נצעק, נקלל,
נשתוק, ננסה לשכוח, נדחיק ונתעלם - הרגשות יישארו, בלב,
בפנים.
נכון. עברנו הרבה. מעט זמן והמון חוויות. מעט עבר אבל הרבה
עתיד.
קשה לי לוותר על הכל. גם כשנראה לי כאילו הכל אבוד, שאין דרך
חזרה ושמה שקרה ישפיע על מה שיקרה במובנים חשובים מדי, אני
עדיין לא מוכנה לוותר. בשום אופן. אני אלחם, אני אתגבר ואעשה
כל מה שיידרש. ובלבד שאדע שעוד קיים סיכוי, לא גדול במיוחד אבל
העיקר שקיים, למה שהיה בינינו לחזור.
כי תחליף אני לעולם לא אמצא לך. כמה שאחפש, אשתדל וארצה. ואת
מה שאני מרגישה לעולם לא אצליח לשכוח, גם אם מאוד אתאמץ.
ובבקשה תאמר לי שאינך רוצה בכך. בבקשה תאמר לי שאינך מוכן
לוותר, שאתה מעוניין בסיכוי נוסף. תגיד לי שגם מבחינתך יש
רגשות שיישארו בלב לעולם.
ואולי, רק אולי, במאמץ משותף של שנינו, נוכל להנות שוב מהקרבה
שהייתה בינינו פעם.

אני אוהבת אותך.
עילית.