מתעוררים בחדר, כבר בוקר, רעש סירנות חותך אויר מפיג את הדממה.
מסתכלים כל אחד מסביבו בבהלה, אוספים בגדיהם  הקרועים,
מפוזרים. נועצים מבטים לא מובנים אחד בשני.
- "זה אתה מהאוטובוס".
- "זה אתה מהפלאפון".
- "מה אתה עוש...."
ומבט אחד של דם. במיטה. קשורה. מפושקת. ומתה.
- "מה לעזאזל..."
- "מה בשם אדונ..."
- "מה בשם האלוה..."
סכין נעוצה בחזה בסמוך לפיטמה השמאלית. הקטיפה ספוגה ומבט קר
וענוג על פניה, סימנים כחולים על גופה.
ובום של דלת, ובום של מדים כחולים, רעש
ואזיקים...

"מאסר עולם כפול", המילים האחרונות מהדהדות בראשיהם בדרכם לבית
הכלא. "קשירת קשר מאורגנת לאונס משולש, תוך אלימות מכוונת
ורצח", הוכיחה המשטרה כשמצאה שרידי די. אן. איי. של שלושתם על
גופתה, טביעות אצבעות של שלושתם על הסכין, ושיחות הטלפון אשר
ניהלו שלושתם ביום המקרה.
"אלמונית" קראו לה. ללא שם, ללא מכר.