הוא ממשיך לצעוק לתוך השפופרת, עד שהוא מבין כי הפלאפון שלו
מת. תוך שהוא עובר את הכביש נקרע לו הכפכף, מקלל וממשיך צועד
בצליעה מוזרה אשר תשמור עליו תחת רגלו.
צפירות צורמות מלוות אותו עד תחנות האוטובוסים, ובעודו מחכה,
מתכופף ומנסה לסדר את הכפכף שלא יפול מהרגל. אוטובוס עוצר,
והדלת האחורית נפתחת. מסתכל, מנסה לחפש את המושלמת שתוארה לו,
אבל ירדה רק זקנה עם שני סלים.
"סליחה, רק... מי את?" שמע מאחורי גבו, מסיט מבטו שמאלה כדי
לראות את התמונה וקולט אותה. "הוו, הוא ידע על מה הוא מדבר",
חשב לעצמו.
מנסה להבין מה הטרדן הולך איתה, וקולט שהיא לא בדיוק מתנגדת.
נותן להם להתרחק מטרים ומתחיל לעקוב. פונה אחריהם ימינה ומחכה.
רואה אותם נכנסים לבניין, ודידה לשם במהירות  כדי לראות מה
הכתובת המדוייקת ולהקשיב לאיזו קומה הם עולים.
מנסה תוך כדי להדליק שוב את הפלאפון, ומגלה כי הסוללה לא יושבת
טוב. מחייג במהירות ומחכה...
- "או! איפה אתה, מצאת אותה?"
- "נו מה אתה לא סמכת עלי?"
- "כן, אבל נעלמת ..."
- "לא משנה, תקשיב, הכתובת ..."