הוא ישב בפתח הסניף. מחכה לסגירת הסניף סוף סוף. לא פעם שאל את
עצמו מאיפה הגיע לעבודה הזו. לבדוק תיקים. אבל ידע שאם יש משהו
שיודע להשכיח דברים כאלה טוב יותר מנשיקת סופרמן, זה הכסף
שנכנס לבנק כל חודש.
מחבר את אוזניית הדיבורית לאוזנו ומדפדף בין השמות בזכרון של
הסלולרי. שוב... לא מוצא למי להתקשר, מוציא סיגריה, ושוב...
נזכר שאסור לעשן כל עוד יש לקוחות.
מכניס את הסיגריה לקופסא, ומניח את הקופסא על הכיסא. מביט
באנשים מסביב, ומחליט להעלים את הקופסא לתוך הכיס פן מישהו
יבקש ממנו סיגריה.
הרגיש שהיא תוקעת בו עיניים. מכניסה מוצר לשקית, עוד מוצר,
והעיניים, העיניים השחורות והגדולות שלה עליו. וכשכל המוצרים
כבר בשקיות, וכשכל השקיות כבר תלויות על קצות אצבעות ידיה
הדקות והארוכות, ניגשת אליו ושואלת: "מתי אתה מסיים?"
- "מה?", נדהם.
- "את העבודה".
- "עוד שעה אני כבר עף, למה?"
- " תגיע, אני אחכה לך ערה", ארשת פניה רצינית, ענוגה  
משהו.
- "מה? לאן?" הלב פועם...
- "לדירה שלי", מסתובבת בקרירות והולכת.
מול פניו עדיין חתומות פניה הלבנות והמסוטטות, עיניה הגדולות,
ריסיה הארוכים המופרדים האחד מהשני באופן מדוייק, שפתיה
האדומות כדם ו...
לחי הישבן הימני הנעלם דרך הפתח.
בודק מסביבו אם היו עוד שותפים לחוויה ומצא עצמו בין שני תיקים
והמון אנשים, בודד.
קם מכסאו, ורץ אחריה אל מחוץ לסניף.
מביט ונתקל בהמון אדם אשר נשמעים כמדברים ללא קול, נראים
הולכים ללא נוע...  וירך.
ירך דקה, משוכה גרביון שחור דק ומתוח, המשתחל לו אל תוך מגף
ברך שחור מעור מאט, המקשר את הירך בשלמות אפלולית למדרגת
האוטובוס שעומד מולו.
לידה קבצן, האוכל מתוך השקיות שזה עכשיו החזיקה בסופר.
"חכי!", צועק ורץ. "רגע! תעצרי!" מתנשף כשהיא נעלמת לתוך
האוטובוס.
נתלה על אחד החלונות הפתוחים וצועק "חכי, איך אני מוצא אותך?"
רואה אותה מסתכלת לכיוונו, שפתיה האדומות נעות ללא קול, וקולה
מהדהד בתוך ראשו "את זה תגלה לבד", מתיישבת בצידו השני של
האוטובוס ונעלמת.
מסתכל לעבר דלת האוטובוס וקולט את אחרון העולים עומד בתור,
ומדבר בטלפון הסלולרי.
- "עצור!" צועק ורץ לכוונו. "חכה שניה", מושך בכתפו שיסתובב,
"תן לי את המספר שלך".
- "מה?"
- "את המספר שלך, בבקשה זה דחוף, תבין הכל אחר כך".
נדהם, גמגם הבחור את המספר במהירות וחזר לדבר בטלפון בפרצוף של
אחד שלא שלם עם מה שעשה.
ממלמל לעצמו את המספר, שלא ישכח, נתקל שוב בקבצן, ושואל:"אתה
מכיר אותה?" והקבצן מחייך ומנשק את השמיים.
מתיישב בזריזות במקומו, מחפש את מנהל הסניף לוודא שלא ראה
שנעלם, ומקיש בסלולרי את המספר.
שיחה ממתינה ב"כוס אומו" ענק ושוב מנסה, ושוב מנסה, עד שקול
הבחור עונה.
- "הי! זה אני, שלקח את המספר שלך"
- "כן, כן, מה אתה רוצה ממני לא הבנתי"
- "אתה על האוטובוס?"
- "כן, אני כאן"
- "תסתכל מסביבך, חפש אישה בשחור, מגפיים גבוהים, פני
בובה..."
- "כן, רואה היא מאחורה שם, רואה"
- "אני חייב לדעת איפה היא יורדת"
- "אתה יכול להסביר בדיוק מה הקטע?"
- "לא, גם אני לא יודע, אתה חייב לעזור לי"
- "איך אתה רוצה לעשות את זה?... אה... רגע, היא קמה..."
- "מה? איפה אתם, איזה רחוב?"
- "פונים עכשיו לאבן גבירול, התחנה הבאה זה מול הלונדון
מיניסטור, ויש פה פקק "
- "תודה!!! בי!"
מריץ נמרצות את אצבעותיו ומחייג. בסניף נשארו שלושה לקוחות
אחרונים.
- "תגיד לי שאתה בבית", אמר לקול שענה לו.
- "שלום גם לך, מה שלומך?"
- "מצטער אחי, אין לי זמן, אתה בבית?"
- "לא, אני מתחת לבית, שוטף ת'מגאן"
- "מעולה! עכשיו תקשיב, אל תשאל שאלות, אני אסביר לך הכל אחר
כך"
- "דבר גבר"
- "צא מסוקולוב לאבן גבירול ורוץ לכיוון הלונדון מיניסטור"
- "מה?"
- "אמרנו בלי שאלות"
- "טוב, טוב, תן לנעול ת'רכב"
- "רוץ"
- "רגע, רץ, רץ... אני עם כפכפים יא מאנייק..."
- "יש פקק מעבר לכביש? לכוון דרום?"
- "כן, למה?"
- "יש אוטובוס בעומס הזה?"
- "יש כמה אוטובוסים, למה?"
- "אתה יודע איפה התחנה מול הלונדון?"
- "כן יש כמה תחנות"
- "רוץ לשם"
- "אני רץ, אני רץ, תרגע!"
- "אני צריך שתעקוב אוטובוס אוטובוס ותסתכל על הנוסעים
שיורדים"
- "ומה יצא לי מזה?"
- "אני צריך שתמצא שם מישהי, מדהימה, לא תצליח לפספס אותה,
לבושה שחור, עור לבן, מגפיים שחורים גבוהים..."
- "נשמעת כוסית, ומה לעשות, להתחיל איתה?"
- "לא יא מאנייק, אני רק צריך שתעקוב אחריה"
- "לעקוב אחריה? מה אתה דפוק, מה אני בונד?"
- "רק תראה לאן היא הולכת, לאיזה בית היא נכנסת..?"
- " רגע רגע, אני פה... אני עוד לא רואה אותה..."
- "היא אמורה להיות באחד האוטובוסים הבאים"
- "איזה קו"
- "וואלה לא שמתי לב, בבקשה תמצא לי אותה....."
- "....."
- "הלו?.... הלו?...... הלו! אל תיעלם לי עכשיו.... הלו!"
- "א.....שו.....ך"....
"כוס אמק הפלאפונים האלו!", מחייג שוב, ושוב.... ורק המענה
הקולי עונה.
הסניף ריק, הלב דופק, הקופאיות סופרות, המנקים מנקים, ואכזבה,
אכזבה קשה.