בין כנפי השכינה
תקוותי לגאולה
נחבאת היא, נסתרת.
וגם אם לא גלויה
קיומה אינו מוכחש
והיא פוקדת אותי
בתוך עמקי נשמתי.

היא קיימת.

בין תלאות העבר
לשגעונות ההווה
בוכייה היא, נשברת.
וגם אם היא בודדה
חוזקה רב משלי
והיא מחזקת אותי
את האביון - לבבי.

היא מתעצמת.

בין אש המלחמה
בין פצעי השלום
מתחננת היא, כואבת.
וגם אם היא רעבה
לעד קיומה נחרך בתוכי.
בקרב עקוב מדם,
בהיכחדותו של עם,
בניצחונו של אויב רם,
ביגון שאינו תם,
בחלום שאינו קם,
במקום שאינו חם,
בעולם בו נשפט אדם משפטי דם,
היא קמה
נוכחת
היא חיה
בלתי נשכחת.

תקוותי  לגאולה - היא בלתי מנוצחת!