הסוריאליזם של מיכלי הוא משהו מיוחד.
כשחזרנו מהים ביום שישי, התחילו לי צירים אדירים באזור
השלפוחית. לרגע הרגשתי בהריון.
שלפתי מתוך ערכת ההריון שלי קצת אפידורל ונעצתי עמוק בירך.
כמו אטרופין.
אבל עדין היה לי פיפי. המון.
מיכלי אמרה לי, יאללה, תיכנס שם מאחורה ותשתין.
כנראה שתשתין זה כמו לעשות פיפי.
רק יותר בגבריות.
ואמרתי לה, מיכלי, זה בית כנסת.
איך אני יכול להשתין מאחורי בית כנסת ?
מיכלי אמרה שזה דוקא מגניב.
כמו להשתין על אלוהים.
וגם ככה אין לנו שליטה על שום דבר אז יאללה.

הנוזל הצהוב והקצפי הזה, זרם לי בין הרגליים
ועשה צורה של חצי אי על האספלט השחור.
לא היה לי כל כך נעים מאלוהים.
אבל הרגשתי משוחרר.