אני נזכרת.  
פעם.
כשהכל היה כל כך טוב וקשה
והכל היה כל כך יפה
וכל כך מכוער
כמו קרוסלה ענקית ומכושפת
רוח סערה, תזזית
ושקט, שלווה
כשאהבת אותי
והגוף שלך היה כל כך קרוב
ולמדתי את העור שלך
והדופק שלך פעם ישר אל תוך הנשמה שלי
והאוויר שנשפת היה קדוש
וכל הגוף שלך, כולו, על כל מה שעליו,
ובתוכו, היה טהור, נקי.  נשגב

פעם כשהכל היה בהתחלה
והיה כל כך טוב
וכל כך קשה
וכל כך יפה
וכל כך מכוער
פעם. כשעוד היה לנו עתיד.
אני חייתי את הרגעים האלו כבר מיליון פעם
כל פעם מחדש
כל נשימה וצליל ורחש
וריגוש והוויה ודחף
החייתי את הרגעים האלו שוב ושוב, מתוך תקווה שלא יגמרו לי
לעולם,
שתמיד יהיו
שתמיד יחזרו
שתמיד תהיה, שיהיה לי אותך, תמיד, לנצח.
עכשיו.