הוא הרגיש שמשהו מוצמד לו לגב, משהו קר, עגול כזה, קנה של
אקדח. עם ההכרה בסיטואציה והשמע המשפט "שים ידיים על הראש" הוא
קלט שיש לו עסק עם פסיכופטית.
הזקפה שלו נפלה ולפתע תקף אותו צורך עז להשתין, אך הוא מילא
אחר הוראותיה וכשידיו על ראשו הסתובב לעברה. היא החזיקה את
האקדח בשתי ידיים, בדיוק כפי שרואים בסרטים, ואמרה "יפה" בקול
עינייני, "ועכשיו שב" היא כיוונה עם הקנה אל עבר הספה. הוא
התישב, תנועות גופו זהירות וחיכה שתאמר משהו.
היא הסיטה את מבטה המרוכז ממנו אל שעונה והדליקה את הטלויזיה
עם השלט "עוד חמש דקות מתחיל היפים והאמיצים" היא אמרה עם חיוך
של סיפוק "פרק 666 ואנחנו נראה אותו ביחד".
"כן" אמרה לו כשמבטו הפך שואל, "זה מה שבא  לי לעשות" הדגישה
בקולה הגבוה והחד את המילה לי. "לך בא לזיין אותי ולי דווקא
מתחשק לראות היפים והאמיצים. והפעם, אני קובעת" והלכה להדליק
את הקומקום.
"בוא, הולכים להתלבש" זרזה אותו בתנועות ראש "לא מכובד לצפות
ככה בפרקים של קלסיקות".
"בחיי" הוא חשב לעצמו כשתחב את רגל ימין למכנס, "היא רצינית,
אני לא מאמין שזה קורה לי". היא אף פעם לא התנהגה אליו בכזו
צורה אלימה וקיצונית "אבל עשה חושבים, מה עדיף? לראות את ברוק
בוכה או לשמוע את קול הטעינה?".
"ותביא גם את העוגיות מהארון!" היא צעקה לו מהסלון ואחר הגבירה
את הווליום "יש לך שתי דקות של פרסומות".
כשנשמע קולו הנוקב של הסקסופון הם כבר היו ישובים, קפה מהביל
בין ידייהם, ממש כמו זוג נורמלי, ממתינים לתחילת התוכנית.
"אוף, מה צריך לעשות כדי לאלץ אותך לראות איתי טלויזיה" היא
אמרה לו בקול מתפנק והרחיקה ממנה את האקדח מיותם המחסנית "ממש
טרוף".