יש את הטיפוסים האלו ההיפראקטיבים.
אף אחד לא אוהב אותם
אף אחד לא סובל אותם- לפחות לא לתקופה ארוכה.
תמיד תמיד הם נשארים לבד
מניסיון.

אחרי שהגעתי למסקנות האלו, החלטתי שאני חייבת לרסן את עצמי או
שאני גומרת באיזה מוסד מבדידות ועודף אנרגיה.
ישבתי בחדר שלי, עם סיגריה שקפצה מאצבע לאצבע- כי ככה זה עם
אנשים חסרי מנוחה שחייבים לזוז- וחשבתי איך לעזאזל בן אדם יכול
לשנות את עצמו.

התחלתי בקטן- כתבתי כל בוקר על היד "תירגעי"
ובאמת במשך שעתיים  אחר כך הייתי שקטה ורגועה עד שיצאתי
והתחלתי לדבר עם אנשים ושוב התפרצתי.
אחר כך כשראיתי שזה לא עוזר, ניסיתי לחרוט על היד עם סכין
יפנית כי שמתי לב שכשכואב לי אני לא צוחקת וקופצת.
זה באמת עזר אך החתכים הפסיקו במהירות לכאוב וכל הסיפור התחיל
מהתחלה.
מהר מאוד הגיע רעיון אחר- כי אנשים היפראקטיבים חושבים גם
בצורה היפראקטיבית- קניתי כדורי הרגעה בבתי מרקחת.
לקחתי שלושה כדורים ונרגעתי.
לבדיוק
שעה.

רציתי להגן על האנשים סביבי- שלא יסבלו מבן אדם כל כך רועש
ושלא ישנאו מישהו כל כך הרבה.
באחד מרגעי היאוש מצאתי פתרון והחלטתי להתאבד.
לקחתי ספיד ותוך ארבע דקות התמוטטתי מעומס ייתר על המערכת
שלי.

אז עכשיו אני פה- בלי שום אנרגיה. לא יכולה לזוז אבל מטורפת
מפחד.
כי יש חוק בפיסיקה שאומר שאנרגיה לא נעלמת סתם ככה וכל הזמן
מדאיג אותי שהאנרגיה העודפת שלי תסתובב לה בעולם ותהרוג אנשים
בגלל שאין לה מה לעשות.

סתם אזהרה.