היצור חמק לתוך דירתו. רעב. הוא חדר דרך הסדק שמתחת לדלת. רעב.
הוא שמע את נשימותיו הכבדות. רעב. התנשפות. העיניים האדומות
הביטו בו מבעד לאפלה. רעב. לאכול. הוא רעד מתחת לשמיכה העבה
שכיסתה את גופו לגמרי. הוא שמע נהמה. רעב! היצור התנפל עליו
וקרע אותו לגזרים. רעב!! הוא צרח וצרח.

בדירה מעליו התעורר מהקול העמום גבר, ומלמל מתוך נמנום,
"כוסאמק!... אמרתי לשפרה לא לתת לתינוקת לצאת מהעריסה!"
אישתו שפרה חיבקה אותו באהבה בכפותיה הפרוותיות, ניביה מדגדגים
את אוזניו, ולחשה: "ששש... תישן. הילדה פשוט היתה רעבה."
זנבה כשכש בהתנצלות.
הצווחה החלושה גוועה בקול גרגור.