המים החמים זורמים על עורי, מטפטפים להם במורד סנטרי על שדי
הזקופים, במורד חמוקי גופי ומשם צונחים הרחק אל ריצפת המקלחת.


האדים ממלאים לאט לאט את החדרון הקטן, מסתירים את גופי הערום
מפני עיניים זרות, עיניים מחפשות.

ואז הוא מגיע, רועם כמו הרעם, חודר את מעטה הערפל כאילו והייתי
שלו. הוא החלטי, הוא יודע את אשר למענו הגיע, איננו מבזבז
זמן...מגעו הקר מחזיר אותי לחיים, משחרר מההיפנות שהייתי נתונה
בו, מקפיץ אותי להגנה עצמית.

אך כבר מאוחר, הוא כבר כאן, הוא כבר החל...