עוד שניה,עוד דקה,עוד שעה, עוד יום ועוד שבוע.
אין לזמן סוף,אבל לחיי יש סוף.
הידיעה שזה הזמן שלי לשאוב את המיטב מחיים,ולדעת שלא כך
נעשה,שובר אותי.
אז עוד חודש עובר לו,ועוד חודש...ואני מרגישה פספוס
בכל דקת קיומי בזמן זה.
מחכה לישועה שרק כבר תגיע,ובאותו הזמן פועלת לזרזה.
ושוב כל פעם מתאכזבת.
אין לזה סוף,גם לאכזבות.."תהיי חזקה,בסוף הכל יסתדר"..
אבל עכשיו! עכשיו!! העכשיו הזה נמתח לי עד אין סוף,
העכשיו הזה נפלט לי מבין אצבעותיי,כבולה לרצונות של אחרים.
שעון החול של החיים שלי...שעון החול המאכזב שלי.