שלום יומן יקר,ככה מברכת אותי במה חדשה.
זוהי פעם ראשונה שאני כותב אליך, ואל דומיך, עוד לא היה לי את
האומץ להחשף ככה אל מול משהו אחר. אני מקווה שזוהי תחילתה של
ידידות אין קץ, ושאני אמשיך לכתוב כאן. היום יום השואה. היה
לנו היום טקס בבית ספר, וזה היה אחרי ארבעה שבועות שלא ראיתי
את חברי לכיתה, אז התרגשתי קצת. בכלל, הרבה דברים קרו
היום.לדוגמה, חבר שלי היה בלשכת גיוס...חזר מבואס המסכן, עשו
לו את המוות... חבר אחר שלי, נסע היום לחו"ל, אחרי שהוא כבר
היה פעם אחת בפסח. הוא נסע לאיזה חתונה, לא כל כך מעניין אותי.
13 אנשים נהרגו היום בג'נין, ואני בטוח שקרו עוד הרבה דברים,
זה לא היה יום רגיל. אפילו בבקר כשהתעוררתי, זכרתי שחלמתי חלום
נורא מעניין, שיכול להיות סיפור נורא מעניין. באמת ככה חשבתי,
אבל כשהתישבתי לכתוב אותו, כל החלום, יצא מהצד של הראש, שמשם
בורחים החלומות. זה באמת היה יכול להיות סיפור טוב...חוץ מזה,
ראיתי היום בבית ספר ידידה שלי. מה מיוחד בזה אתה שואל?
אני..רציתי את הידידה המסוימת הזאת, אבל היום בבית ספר, ראיתי
שהרצון כבר דעך. לא חשבתי שזה יקרה, אבל אני כבר פשוט לא רוצה
אותה. כל כך התפלאתי שאני כבר לא רוצה אותה, שהסתבכתי בתוך
עצמי, וחשבתי, עלי, עליה, עלינו ביחד ולא ראיתי כלום. פשוט, לא
ראיתי עתיד משותף, אז הפסקתי לרצות אחד כזה.ראיתי עוד כמה
ידידות שלי, וגם כמה כאלה, שידידות שלי, אבל אני לא רוצה להיות
ידיד שלהן. אני יודע, אני צבוע בהתנהגות שלי, אבל ככה זה, אני
לא יכול לפגוע בהן, אז אני פשוט מעמיד פנים, ככה אני לא פוגע
באף אחד...אני חושב... אוף! אני לא יודע מה לעשות! יומן, יש לך
עצה? לא רק בקשר לזה ספציפי, בכלל...אני כל כך
מתוסבך..עזרה...

נתראה כשנתראה,
אני.