את יודעת
כשהיינו שם, רק את ואני
זה היה אחד הרגעים הטובים בחיי
הייתי יכול להישאר כך לנצח
את יודעת
חייכתי כל אותו הזמן
אבל מדי כמה דקות
הלב נצבט, הפנים התעוותו
והגוף רעד
את יודעת
כשהדם רתח - המוח קדח
ובסוף לא יכולתי עוד
וקמתי, כי הזדעזעתי
והבטתי דרך החלון.
הפניתי אליך אז את גבי
למרות שכל כך לא רציתי
את יודעת
רציתי לחבק אותך, לנשק אותך
לומר לך מה אני מרגיש
אך האושר הופרע על ידי הכאב החד
של הדקירה הזאת
והרגשתי כל כך חנוק
ומשותק
את יודעת
כשאמרתי : "כדאי שתלכי, כבר מאוחר."
התכוונתי בעצם לומר
"לכי, לפני שיהיה מאוחר מדי."
כי ריחמתי עלייך יותר מאשר על עצמי
אז שחררתי אותך
שתברחי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.