מלטפת את נשמתי
במבטה
כספינה אבודה בים
של כאב
שנידונה לחפש יבשה
לנצח.
ברעד קולה
פורמת את חוטי העבר
שהיו כשמיכה
המגנה מפני טיפות הגשם
הזועקות בתקווה
להפסיק ליפול.
ועכשיו, התפוררה
לגרגירי חול דוממים
וכעת נותרתי,
לבדי
במדבר
עם חוט ומחט
אך איני יודע לתפור |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.