|
הולכת אני בגיא צלמוות,
גופי נטרף בדרך
שכלי מאבד דעתו
נפשי אובדת בתוך עצמה...
לא יודעת מה קרה לי
תוהה אני מתי אמות
הכאבים מקהים חושים
נסגרת אני יותר ויותר
אני מרגישה כי אשתגע
כל גופי זועק לשמיים
להפסיק את הטירוף הזה
לא יכולה יותר.. |
|
|
חוץ מהעובדה
שאני תלוי בה
אפילו כדי ללכת
לשירותים, אני
מחזיק אותה
קצר.
אפרוח ורוד
בינקותו, על
אמא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.