"הייתה לי התקלות עם אבא, את יודעת מה קורה כשמדברים או
מתנהגים לא לרוחו."
"כן לצערי אני יודעת."
ליותם היו שני הורים ועוד אח אחד קטן שנהרג בתאונת דרכים קשה
לפני כשנה. אביו של יותם אינו מצליח להתגבר על זה. הוא מאשים
את עצמו במה שקרה בתאונה, הוא היה הנהג באותנ תאונה. זה מה
שקורה כאשר נוהגים בכביש מהיר במהירות גבוה ובו זמנית מדברים
בעצבנות בפלאפון על ענייני עסקים. לאחר התאונה הכל השתנה
בשביל משפחתו של יותם, כלום לא חזר למה שהיה בקדמותו. אביו של
יותם התחיל לשתות בלי הפסקה, לקטר ולהעניש את כל מי שמסביבו.
תוך פרק זמן מסויים השתייה של צביקה (אביו של יותם), השפיעה על
כולם ועל הכל. הוא הפסיק לעבוד, למרות שכולם בבית יודעים שהוא
פוטר אך לא מעיזים להגיד דבר מפני שהם חוששים מפני צביקה. עקב
"ההפסקה" של צביקה מהעבודה, אימו של יותם, רותם, נאלצה למצוא
עבודה נוספת כדי לפרנס את המשפחה ואת השתייה של צביקה. רותם
לקחה את העבודה הנוספת מתוך הבנה שיש לה עוד ילד ויש צורך
לפרנס אותו עד הצבא, הכסף לא יזיק בטח שלא כאשר צביקה מבזבז
אותו יותר מהר ממה שהוא נכנס. חוץ מהמתח האין סופי והצעקות גם
היו הרמות ידיים. צביקה לא חסך מאיש בבית את הסבל בהרמת יד
כאשר דבר נעשה לא לרוחו. יותם היה יכול לקבל איך שהוא את המכות
שהוא היה מקבל אבל הפריע לו לראות את אמא שלו חוטפת סטירת לחי
מפני שהמרק שלו אינו חם מספיק.
יותם שנא את המצב בבית ותמיד חיפש דרך כיצד לפתור את כל המצב
בבית. הרבה פעמיים יצא לי לראות את יותם נופל אל תוך דיכאונות
בגלל שהוא מתגעגע לאחיו הקטן, אבל בעיקר בגלל החוסר אפשרות שלו
לעזור לאמא שלו או לעצמו בדרך כל שהיא, הוא אפילו חיפש עבודה
כדי לנסות להקל על אמא שלו. אבל ללא הצלחה.
ישבנו שמה, לא מדברים, יותם מחזיק בידו סיגריה ולא מקרב אותה
לפיו, פשוט מחזיק אותה. הוא היה נראה כאילו קפא במקום, אבל
עמוק בתוכו הייתה סערה והרבה תזוזה.
לא ידעתי מה להגיד לו. לא רציתי לגרום להרגיש יותר רע ולא
ידעתי מה כבר יוכל לגרום לו לחייך או להרגיש יותר טוב. ואז עלה
בראשי רעיון.
פתחתי את התיק שלי וחיפשתי סוכריה, מאוסף הסוכריות האדומות
במתוקות ובצורת לב. הופתעתי לגלות שמכל המלאי שלי נשארה לי רק
אחת.
"קח זה בשבילך, האחרונה שלי" וחייכחתי.
" מה קרה? פתאום את מחלקת את אהבת חייך?" שאל אותי יותם
בפליאה.
"נו אל תדבר שטויות פשוט תקח, שתוק ובוא!"
"לאן?"
"אל תשאל  שאלות ופשוט בוא." אמרתי ומשכתי אותו בידו בזהירות
כדאי לא לשבור לו איזה שהיא עצם בגוף.
והלכנו.
כל הדרך יותם הציק לגבי לאן פניינו מופנות. לא הסכמתי לספר לו
אבל ידעתי שהוא יתנחם במה שחשבתי.
הלכנו דרך הרחוב הראשי בדרך עצרנו בקיוסק. ניגשתי למדף המשקאות
החריפים והורדתי מהמדף בקבוק זכוכית המכיל בתוכו וודקה, וודקה
שיותם אוהב. בנוסף גם לקחתי שני בקבוקי שתייה מוגזת וקרה וקצת
אוכל. שילמתי מכסף היום הולדת שלי ושוב חזרנו לדרכנו.