לאלה מכם שהיו במשלחת לפולין... מקווה שזה יגע לכם
איפשהו...
כן, אני יודעת זה קשה, זה מתגלגל מבפנים עד למעלה ונעצר בלב.
חודר עמוק עמוק ולא יוצא... וכל צריף וכל בלוק הוא צלקת עמוקה
במקום שלא מגליד לעולם...
אבל אחרי הכל זה בשבילם, או אולי גם בשבילנו, כדי שנזכור אותם
וניתן להם להכיר אותנו, לדעת שאנחנו, ילדיהם שלהם,
שנמצאים כאן עכשיו איתם, סוגרים מעגל שיפתח וייסגר עוד מיליון
ואחת פעמים, הולכים בגאווה עם דגל ישראל בידנו, מנסים להעלות
חיוך קטן
בליבם הקפוא שנשאר שם לפני שנים רבות.
מסתכלים בעינינו הקטנות על הזוועה הנוראה, על דבר שנראה כל כך
אמיתי עד כדי שנראה לא אמיתי כלל.
באנו לכאן להראות שאנחנו עדיין קיימים, שאנחנו כאן, שאנחנו
גאים במי
שאנחנו. אנחנו כאן כדי להרים את הדגל שלנו, ולתת לכם טיפה קטנה
של תקווה, להחזיר לכם את השלווה, ואת האהבה.... |
