נפשי מדבר שממה,
נשמתי עוטה שחור.
מסביב אלם ודממה,
בבשרי יצרוב הקור.

בשעון החול אזל הזמן,
זוחלת אני בדיונות.
כמו עוף מדבר, ראשו טמן
על חלומות ודמיונות.

קוביות המזל נפלו ריקם.
אין חיבה, אין תקווה.
הגיע יום השילומים והנקם,
יש איבה, אין אהבה.

עייפתי מלחם בדורשי נפשי,
אין צדק, אין לי איש.
הסוף נראה כה מוחשי,
הגיע זמן ללכת, חרש חיש.


בהשראת ציור שציירתי בשם זה "אין תקוה", כתבתי שיר זה. כדי
לחזות בציור עברו לדף יוצר שלי לציור.