משורר דכאוני כותב שירים של
גסויות רוחניות ושאר דכאוניות
אוניברסליות, קיומיות, עם חשיבות מינימלית במישור
הזמן המתכווץ של
חיינו.
משורר מאני-דיפרסי חולם על בחורות עירומות
מקפצות על
דשאים ירוקים ברחבת הדגל שאל מול
ביתו המעוטר בדגלי מדינתו, שאריות
מיום העצמאות האחרון.
משורר עם גישה מפנטז על הון
גדול והצלחה כבירה, בעודו שוקע
בתהומות עמוקים של נשיה
מתמשכת, מקושטת באיברי
מין זכריים.
משורר ביום רע משרבט לו שירים על
סוף העולם וסופם של
חיינו, במישור הקיומי
והכללי.
משורר פלצן עומד וקורא משיריו אל
מול קהל עוין, מקפיד על
רהיטות ואחידות, כמו של
ילד בכיתה ג'.
משורר פופוליסט הולך הביתה עם
הרגשה של ניצחון, עם
תחושה של ביטחון ש
הכל
יהיה
בסדר. |
