השעון צלצל, השעה הייתה כבר שבע.
אריק פקח את עיניו למחצה, תשוש מעייפות והביט בשעון.
שבע, השעה שבע, לעזאזל, למה השעון מצלצל עכשיו, וכיבה אותו
בעצבנות.
אריק נשכב בחזרה, בוהה בתקרה וחושב למה באמת השעון צלצל בשעה
כזאת מוקדמת.

טוב, אני כבר ער ואין ברירה, נקום, ננצל את העובדה הזאת.
כן... כן, זה רעיון טוב, אמר אריק.
הוא התרומם, התמתח והלך למטבח לשתות את מנת השוקו היומית שלו
ואח"כ צחצח שיניים, התקלח בזריזות שלא מתאימה לא והחל להתלבש.

בעודו מתלבש חשב מה בעצם יעשה, והחליט לדבר עם חברו על האפשרות
לנסוע לת"א ולעשות סבב חנויות דיסקים וספרים. הייתה הסכמה והם
יצאו לדרך.
אחרי מספר חנויות, שעות צעידה ברגל החליטו השניים ללכת ולאכול
משהו.
כמו שני בחורים בוגרים הוחלט במהרה על בורגרקינג. החבר הזמין
כהרגלו את הפליימר על האש -יבש- ואריק הזמין לעצמו וופר עם
אקסטרה חסה וחמוצים וכמובן, מיץ תפוזים טבעי.

אחרי כ-10 דקות של אכילה ודיבורים לא מעניינים המשיכו השניים
במסעם לכיוון דיזנגוף סנטר. הסתובבות בין החנויות, הסתכלות
בחלונות ראווה שונים שיעממו את השניים אחרי זמן מה והאוכל
התחיל לאותת אי שם במעמקי הבטן של אריק.
לא עברו 2 דקות ואריק מצא את עצמו בשירותים, מחפש תא לצרכיו,
בינתיים, ניסה לסדר קצת את שיערו הלא ממש מסודר וחיכה.

סוף סוף אחד התאים התפנה וממנו יצא איש מיוזע ביותר עם גופיה
שכבר הראת את גופו המלא שומן ועודף שיער בחזה.
אריק חיכה שהאדם ילך ואז עמד אל מול התא.
הו, הניחוח, אין כמו ניחוח של תא בשירותים אחרי שאדם אחר סיים
את מעלליו שם לפני כדקה.

אבל אריק הרגיש צורך עז להתפרק וגם חברו מחכה אי שם מחוץ
לשירותים, בודד וגלמוד.
כשחייבים אז חייבים, הוא לקח נשימה עמוקה, וצעד פנימה.