New Stage - Go To Main Page


או ההיסטוריה של הכוס הארצישראלית  

לפני קצת יותר ממאה ועשרים שנה
הביאו עימם בני העלייה הראשונה
את מסורת השתייה  החריפה והחמה.

בסמובר שמן וחמים הכינו תה טעים
עם שתי קוביות סוכר  וחתיכת לימון
לוגמים עד שהולכים לישון.
לא לפני ששופכים קצת וודקה,
לגרון ניחר.
ומתגלגלים בגורן
עם יפיפיית הכפר.

אחר כך מגיח הפינג'אן מפוחם
עם קפה בוץ, עם או בלי גרגרים של חול.
יושבים סביב למדונה, מספרים ציזבטים
או מממשים אותם עת הלילה יורד
ובבוקר מתפלאים איך זה שבטן תופחת
וצריך עוד פה להאכיל.

שנים חולפות המשק מתאושש
כבר לא שותים  כל כך הרבה עראק
אבל משחקים שש-בשש.

המשקאות מתרבים.
קלים ותוססים,
מתחרים על הבכורה.
נפט זורם בחוליקאת
טמפו בבקבוק  נשי
ומי ברז עם כלור
במוביל הארצי.

יותר מאוחר יהלך כאן ג'וני
ומכבי תחגוג עם או בלי כרטיסים
אנחנו  כבר ארץ נאורה
ושותים כאחד העמים

אני אישית תמיד אעדיף
בקופסא אדומה את הנס
על פני הקולה, הבירה
או הויסקי מתוצרת זרה.
אבל לאחרונה יש לי בעיה
כי אינני בטוחה אם כוסי נותרה
חצי מלאה
חצי ריקה או
חסרה.






היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 16/4/02 21:10
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליידי בלוז

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה