הדרמות הולכות ונבנות כשאתה נודד עם סבתך עם מטלטלים דלים
ושניכם בלא שינה דוהים אל הרחוב. היא עוד כרסמה את הארטישוק
הממולח שלה ואני התכופפתי להרים מחבת שחבט ממרום תרמילי על
האספלט הרדום של כביש העיר המשתפע בנצנוצי זריחה של בוקר יום
ראשון. היא הייתה משורבבת בסחבות רבות ותמיד נתפלאתי איך רגליה
לא משתרכות האחת בשניה בין מכות כפותיה בדרך הנדודים. אתמול
היה לילה של פלאות כשסבתא הצליחה להשיג לנו שני גרם של קראק
חדש שפותח בערבות גנואה, סופר עליו ברחובותינו שבועות רבים מפי
נווד אחד שהגיע עם כמה גרמים של החומר הזה ומיד רצה השמועה בין
כולנו על כמה זה מכרבל את המוח בתוך מחשבותיו ולמעשה אתה רב עם
מלותייך בראשך בדרך שלא תפסק לך ליומיים. סופר איך אוסטין
הגדול לקח את זה מהנווד ועישן הכל, וואו, הבן אדם נראה כמו
כלוב, נשען על החומה באצילות ולא ראה שום דבר, שפתיו רוטטות
וממלמלות והוא קבור בתוך עצמו, סגור כמו נמר בסוואנת
אנטילופות, ובאמת כך עשו האנטילופות הקטנות, כל קוראי מותו
בלחש, הופיעו אליו אז וקרעו ממנו את גרונו. סבתא נרעשה לעניין,
שבוע שהיא לא נרגעה וכל הזמן דיברה על זה, כמה היא חייבת לשים
את ידה על לפחות שני גרם של זה וככה לבשל לעצמה את התודעה, ולה
לא יהיו אנטילופות מרושעות שמחכות לתורפותיה, היא אישה טובה,
רק עוזרת לכולם, לא ירצו במותה, 'כן', לחשתי וקיפצתי מאחוריה
שלא תביט בהתרשלות רגלי הריצה הדקיקות שלי. היום אנחנו עוד
מאתמול, ככה מתהלכים, אני לא יודע איפה אנחנו ולמעשה אני באמת
לא יודע אם מישהו עבר לידנו במהלך היום הזה, יש הרבה בנינים
וכבישים ואולי אין פה בני אדם, אני שומע אותם, כמעט, והם
נשמעים ממש לידי, אבל חוץ מאת גבה המשתרבב כחתול של סבתא אינני
רואה דבר חי. שנינו היינו כחושי דעת, והכל נתהלך בי להפליא, עד
שהחלה ההשפעה להימוג ופתאום עלתה בי המחשבה שמי שייתפס מבינינו
בחבלי המציאות ראשון הוא זה שישלוף את סכין הקצבים ויגלח מן
השני את נשימותיו בתנועת גורל שורקת. ידי על העליונה חשבתי,
סבתא בגבה אלי וסכינה ניצן בנדן המוצמד אל אחוריה, איזו טעות
עשית פיראטית נושנה, כך אפיל ממך את דמך וכולך חרטה על הסמכך
ביושרי, על כניעתי לך, חשבת כי לנצחייך אסחוב את מעשה גניבתך
על גבי הקטן כשלגבך סכין ניצבת, והריני צעיר כל כך ומרירות
המרות רק מקפיצה אותי אל קרב קרבייך ולא מחליטה אותי להרכנת
ראש והפסדים. היית צריכה לדעת זאת זקנה, והנה מוחי מצטלל וכל
שרירי נפטרים מברחנותם ומיד מתייצבים בשורות סיבים לפעילות
הרצחנית המתממשת. אני לוקח את רגליי עד אליה והנה אני נצמד
לאחוריה, היא עוד פוסעת צעד והנה אני שולף את הסכין והוא ארוך
ואני מושך את ידי מעלה מעלה לשליפתו, אך זו טעותי, אכן, כי
בעודי מרים מעלה באיום ובשליפה היא הספיקה בזריזות הפיראטית
שלה להסתובב כך כמו רקדנית, בניתור שדיה המתייפים אל על כשכל
גופה פרוע לסיבוב, ורק הנקודה הזו שקצה נעלי האצבע שלה נוגעות
באדמה היא ייחוסה לאנושית לא מרחפת, כך הסתובבה לי סבתא ובידה
חרמש זדוני ומקטע עמודי שדרות בין דקלים ופנסי רחוב. נחתכתי
לשניים, חד היה הכאב, ראשי ובטני פגעו בחול ורגליי עוד ניצבו
לרגע המומות עד שאיבדו מיציבותן ונפלו בכריעת כניעה בין רגליה
של הסבתא הצוחקת בשן אחת בלבד.