יש לי אובססיה - להיות מקורי.
זה ממש התפתחה לפרנויה מתמשכת,
אשר מלבים אותה כולם מסבבי.
ממש פחד אלוהים לאין שמץ מקוריות במילים שלי
רק פרפראזה מייגעת של מה שנכתב קודם.
שעתוק של מחשבות שנשחקו לאבק ירח
מרוב שימוש לא יעיל.
להקיא על הדף את שיעורי ההיסטריה שלמדתי בע"פ
ללא בדל של מחשבה יצירתית.
אך אני מבין שאין צורך במקוריות.
מקוריות היא רק מונח שהמצאנו כדי לדאוג ל
דימוי העצמי הנמוך/גבוהה שלנו.
אני יודע שאין מקוריות רק מה שיש, שהוא אני.
ואחרי מליון שנה של בני-אדם אולי האני לא מקורי.
ואולי נהפכהו ואני היחיד הוא מקורי ולא אחר.
ואם תובנה זו אני כבר בדרך להחלמה מהמחלה הקשה.
תבקרו אותי באביב אולי אהיה כבר מאוזן נפשית וחסר מקוריות.
אבל מי רוצה להיות מאוזן נפשית?