העצלנות היא שהורגת את המוזה.
אני שוכב לי ככה סתם בין חלום למציאות,
ופתאום המוזה באה.
היא מציפה אותי ואני לא יכול להירדם.
אולי אם אסתובב לצד השני היא תעלם,
אך לא. ואני לא מוצא מנוח.
אולי על הבטן אולי על הגב,
למה היא באה דווקא עכשיו.
אני פוקח עיניים בחוסר רצון.
אם אוציא את זה ממני אולי היא תיתן לי לישון.
אך הלילה חשוך ומתחת לשמיכה כה חמים,
מחשבה מעודדת והופ נרדמים.
והמוזה נעלמת, הרעיון נעלם.
העצלנות היא שהורגת את המוזה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.