אף אחד לא יכל  לנחש מה מסתתר מאחורי מעטה האושר .
כשהיא הייתה קטנה היא הייתה בדיוק כמו שאר הילדות ,לחיים
ורודות ובשרניות עם צחוק מתגלגל,אתם יודעים,קוצ'י מוצ'י וכל
השאר,
כשהיא גדלה הכל השתנה,לא במובן החיצוני כמובן-היא הקפידה
לשמור בדייקנות אובססיבית על החזות המאושרת ,
אך מבפנים הכל היה רקוב כבר ,מלא ברוע וכאב,כאב עמוק הנגרם
מחוסר אמון ופגיעות נפשיות שקרו לעיתים קרובות מדי בחייה
שלא תבינו לא נכון, זה לא בא בפתאומיות כל השינוי הזה, הרוע
השתרש בה בהדרגתיות חודר כמו ארס נחש המפעפע בקורבנותיו
המקרה הראשון קרה כשהיית בת6, לכאורה מקרה תמים ולא מזיק למדי
אך בעיני אותה ילדה תמימה זה היה הלם מוחלט:
במשך 6 שנות חייה הראשונות חייה בידיעה שישנה ארץ קסומה ביותר
שאליה מגיעים כל הילדים המוכיחים עצמם כטובים, הנחה זו הובאה
כמובן על בסיס דברי אמא שהבטיחה לה שאם גם היא תהיה ילדה טובה
היא תוכל להגיע לשם, ושם היא תוכל לאכול ממתקים כאוות נפשה
ולשחק כמה שהיא רוצה. מובן שהצעה זו קרצה לילדה הצעירה והיא
השתדלה בכל מאודה להיות טובה.
אך אם הגיעה הבית ספר נופצו באכזריות כל חלומותייה המבוססים,
לאחר שהתחברה עם אחת התלמידות ספרה  לה בסוד את דברי אמא
.בעודה מצפה לקריאת ההתפעלות שתצא מפיה של חברתה שמעה צחוק
מלגלג,ה"חברה "שלה התחילה לצחוק ולספר בקולי קולות את סודה שאר
הילדים התחילו גם הם לצחוק בפראות אך היא, היא לא הבינה מה כל
כך מצחיק , במהרה הבינה שהם צוחקים על דבריה- היא בחיים לא
תשכח את היום המשפיל הזה ובמיוחד את המבט על פני מורתה,מבליעה
גיחוך...
בניגוד לשאר הילדות היא לא רצה וספרה לאמה על המקרה ועל שקרה
שהתגלה לה, היא שמרה את זה הפנימה, אך מאותו יום אמה הצטיירה
בעייניה באור שונה לחלוטין ...
היו עוד מקרים קטנים כאלה כמו אחותה ששברה לה את כל בובות
הברבי ללא רחמים למרות שידעה את אהבתה לברביות, כשהן גדלו
אחותה הסבירה לה שזה היה מקנאה על כך שהעניקה את כל תשומת הלב
לברביות ולא לה, אבל אז היה כבר מאוחר מדי..
היה את החבר שסמכה עליו והעניקה לו את בתוליה שהלך והפיץ בין
כולם שהיא נותנת לכל אחד.
את החברה הטובה שאתה חלקה את כל סודותיה הכמוסים אך היא העדיפה
לקדם את מעמדה בחברה וצחקה עלייה יחד עם ה"מקובלים" של הכיתה.
אה כן.. היה גם את הכלב שלה שהיא גדלה איתו מאז שהיא זוכרת את
עצמה שהחליט בוקר אחד שהיא נראית נורא טעימה והעניק לה ביס
בפרצוף וגרם לשבר בגולגלת שלה ,דבר שגרר ניתוח מסובך ומסוכן
ואז כשהייתה בבית חולים אתם חושבים שמישהו בל לבקר אותה? אתם
טועים, אמא שלה הייתה עסוקה בעבודה שלה אחותה בדיוק הכירה את
"הנסיך על האביר הלבן שלה" והחברות,אז זהו שכבר לא היה לה
כאלה..
היחיד שהתמיד בביקוריו היה אביה ואת זה היא אף פעם לא שכחה
השקיעה בו כל טיפת אהבה שנותרה בה.
המקרה האחרון לאחר שרשרת הארועים ה"לא נעימים" שאפפה את חיייה
היה קשור דווקא בבן אדם הנ"ל.
היא חזרה יום אחד מבית הספר מוקדם מהרגיל, זרקה את התיק בחדרה
ופנתה לחדר הוריה לראות אם אחד מהם בבית
את המחזה שנגלה לפניה היא לעולם לא תשכח,את אביה ערום יחד עם
הזנזונת מהבית השכן זאת עם השער האדום שתמיד הסתכלה לעברה
בהערצה גלויה לעין.
היא טרקה את הדלת ורצה רחוק רחוק...
גם את זה היא לא ספרה מעולם היא שמרה את זה והמשיכה להפגין
חיבה נגד אביה שרכשה עכשיו כלפיו בוז עמוק
עכשיו היא כבר גדולה , עדיין עם אותה חזות מאושרת המסויאה כאב
ורוע אל העולם האכזר.
היו לה חברים היא שמרה על קשר עם המשפחה ,אך כל מערכות היחסים
שלה היו מלאכותיות, היא רצתה להיות נורמלית לכן הייתה חייבת
שיהיו לה מערכות יחסים כלשהן..
ואז יום אחד עזבו אותה הרוע והכאב בבת אחת . הדיכאון השתלט
עלייה
היא פסעה לביתה מתבוננת סביבה בעניין , בוחנת כל פרט ופרט
...מאחורי הגדר היה השכן שלה משקה את הגינה מסתכל בתמהון על
הבעת פניה של שכנתו , לאחר מכן צפה בה נכנסת לביתה , ברגע
שהתחיל להשקות את הקקטוס המתייבש
שמע את הירייה!